ומצור דבש יא

מינייהו. אכן הבהכנ"ס הידוע בפי הכל ק"ק רב יעקב ז"ל יתכן שע"י צירופה אל הגדולה לא יוקבע לה השם אשר עליה עתה. ולמיחש בעי אי אריך לעשות כן ע"פ הדין ולזאת נשיב בע"ה

א) בשגם אם נניח שהרב ז"ל בנה את בית הכנסת הנז' מכיסו וממונו מהמסד ועד הטפחות וע"כ היא נקראת על שמו כמשפט. בכל זאת אין דבר זה מונע עתה להקהל להשתמש בה כחפצם ורצונם שכן ראיתי להגהות אשירי פ' בני העיר שהביא משם הא"ז ז"ל והביא דבריהם מור"ם ז"ל סי' קנ"ה סק"ז וז"ל יחיד שבנה בהכנ"ס ונתנה להקהל דינה כבהכנ"ס של קהל יעו"ש. ורמ"א ז"ל קיצר את הלשון. אך הנני להעתיק את כל דברי ההגהות הנז' כי צ"ל וז"ל הא"ז כתב דכל בית הכנסת שידוע שבני העיר בנו אותו ולא גבו זוזי מעלמא יש לה מכר ע"פ זט"ה. וכן יחיד שבנה בהכנ"ס ונתנו לבני העיר לגמרי שגם הם יש להם רשות לחזק בד"ה ולהוסיף על הבנין ואין הוא ולא יורשיו יכולים למחות בידם. הרי הוא של הקהל ויש לו מכר ע"פ זט"ה. אבל אם נתני כך לטובים שאין לו ולב"ך למחות מלבוא אל תוכה להתפלל אלא ששייר לעצמו שאין רשות לחזק בד"ה ולהוסיף על הבנין אלא הוא או יורשיו אין לו מכר כי אם ע"פ הקהל ועל פיו או יורשיו עכ"ל, וכן הביא הגהה זו הרב ד"מ וכן הביאו מהריק"ש ז"ל בס' הנז' יעו"ש

המתבאר מכל הנז"ל דאפי' בנאו היחיד מכיסו וממונו כיון שמסרו להקהל הרי זה של קהל ומותרין למוכרו ע"י זט"ה כאמור. והכא בנדו"ד ודאי וברור שאם בנאו הרב מכיסו וממונו ודאי מסרו לצורך הקהל. שהרי הדבר נהוג מקדם קדמתה מימות עולם ושנים קדמוניות בארץ הצבי ומצרים וגלילות ערי המזרח. שאין אדם בונה בית הכנסת ומחזיקה לעצמו להשתרר בכל הנאותיה ותשמישיה כלל. ופוק חזי מאי עמא דבר. וא"כ כיון שנמסר לקהל בודאי א"כ הרי זו של קהל. ושרי אפילו למוכרו

ואם ניחוש פן הרב ז"ל שבנאה שייר לעצמו שיור זה שאין הקהל רשאין להוסיף ולחזק בנינו אלא הוא או יורשיו כדי שישאר שמו עליו. ואפשר שכך היה הענין בתחי' בנינו. וא"כ עתה שהתנאי היה כן אינם רשאים עתה לצרפה ע"ז אשיב דהא ליתא. חדא דאם איתא דתנאי זה היה ביניהם א"כ היאך הקהל שלפנינו חידשו בנינה מהמסד ועד הטפחות והבנין הוא מחודש ממש וזקנים שבדור יתנו עדיהן שהם זוכרים כשנתחדש בנינה. יען שמקודם היתה קטנה וצרה מהתכנס ובנינה רעוע. והקהל חידשוהו כולו. ולא נחשדו ישראל ח"ו ע"ז ורבני הדור איך לא מיחו בידם. אלא דתנאי זה לא היה ולא נברא. וזאת שנית דהמתבאר מדברי הא"ז ז"ל דהך תנאי ששייר לעצמו שאין רשות לשו"ן לחזק בד"ה. דעי"ז אין הקהל רשאים למוכרה. לאו מסתמא אמרינן כן אלא מוכרח להיות התנאי בפי' איתמר שאע"פ שהוא נותנה ל הוא נותנה על תנאי כו"כ. אכן כל שמסרה להקהל בסתם לעשות בהם חפצם ורצונם ואחר שנה או שנתים יעורר חניתו לאמר כו"כ היה בדעתי. לאו כל הימנו להפקיע זכותם וזה ברור לע"ד

ואם הכא בנדו"ד אם ימצאו יורשי הרב ז"ל [הגם שהוא רחוק המציאות כי זה שני מאות וששה ושבעים שנה מעת בא הרב ז"ל למצרים כמ"ש הרב המופלא המנוח כמוהרי"ט ישראל זלה"ה בהקדמתו לס' מנהגי מצרים ז"ל שהיה הרב בשנת הש"פ] ויטענו שכך היה התנאי עליהם להביא ראיה. כי הקהל היום הם נקראים מוחזקים במה שבידם. והבא להפקיע זכותם עליו להביא ראיה. ואין ראיה ממה שנקראת בשם "רב יעקב" לומר דיורשיו הם מוחזקים ממה שנקרא שמו עליו עד היום. חדא דלא מצינו חזקה לשמות. וק"ק רב ישמעאל תוכיח אע"פ שנק' על שמו הא ג"ע ז"ל עדות ביהוסף קא מסהיד עלה שהיה מתפלל בה דווקא והיא של הקהל כמ"ש בד"ק

ותו גם נאמר שהרב ז"ל כשבנאה כתב שמו עליה לזכרון. בכ"ז אין להקהל מניעה להשתמש בה עתה כחפצם. ונ"ל להביא ראיה ממ"ש מר"ן ביור"ד סי' רנ"ט ס"ק ג' וז"ל ישראל שהתנדב נר או מנורה לבהכנ"ס אם נשתקע שם בעליה מעליה שאינה נקראת ע"ש יכולים הצבור לשנותה אפי' לדבר הרשות ואם לא נשתקע שם בעליה אינם יכולים לשנותו לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יכולים לשנותו. וכתב שם רמ"א דאם כתוב שם הבעלים עליהם הוי לא נשתקע יעו"ש והם דברי הירוש' כמ"ש המעיין ואפ"ה קם דינא דלדבר מצוה יכולים לשנות. וא"כ הכא נמי אפי' אם כתב שמו עליו הצבור יכולים לשנותו מיהא לדבר מצוה

ואם יש את נפשך לומר דבית הכנסת שאני שהרי פסק מר"ן סי' קנ"ה סקי"ז מי שהיה בביתו בהכנ"ס ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר ע"כ והיא תשובת מהריק"ו והביאה מרן בב"י בלתי חולק וא"כ הכא נמי נימא דאחר שהיתה בהכנ"ס שלו ימים רבים ונקראת ע"ש אין הצבור יכולים לשנותו. זה אינו דאין הנדון דומה לראיה אפי' כי אוכלה לדנא. דהתם הבהכנ"ס היא של יחיד ומטעמא דדרכי שלום אייתי עלן מהריק"ו ז"ל כמ"ש הרואה בתשו' מטעמא דקי"ל מערבין בבית ישן. משו"ה כיון שזה זכה להיות ביתו בית הכנסת ודאי אין לעשותה בבית של יחיד אחר. אבל הכא בנדו"ד הבהכנ"ס היא של רבים ואפי' אם בנאה היחיד מכיון שמסרה לרבים הוי של רבים. כדכתיבנא. וכן כתב הלבוש ז"ל בסי' קנ"ה דהא דכתב מהריק"ו דאין הקהל יכולין לשנותו בבית אחר היינו בבית אחר של יחיד אבל אם רוצים לשנותו ע"י שרוצים לבנות בהכנ"ס של רבים מותר להם לשנות דהא אין כאן משום דרכי שלום יעו"ש. וכ"ש הוא הכא בנדו"ד דמעיקרא של רבים שמסרה לרבים. ורב המרחק בין נדון מהריק"ו ז"ל לנדו"ד כמ"ש המעיין. והאורך ללא צורך. וא"כ אחר דקי"ל דשרי לשנותה א"כ אפי' אם שמו כתוב עליו מותר לשנותו מיהא לדבר מצוה דומיא דנר או מנורה וכמש"ל

ב) הגם דיהיבינא ליה כל חיליה דשייר בה זכותו לעולם ובנאה על שמו לעולם. עכ"ז נלע"ד לומר דכל זה אינו אלא בשגוף בנינו של הבהכנ"ס ההוא קיים עד היום. אז נכנס לבית הני ספיקי לומר שבנאה לשמו הטהור ולזכר צדיק עד עולם כאשר הבית עודנו עומד באיתנו ותנאו הראשון. ברם הכא בנדו"ד הבית הכנסת הזה דרב יעקב ז"ל נתחדש בנינו בדור הזה ועדיין זקנים אשר בשער עדים שהיה בנינו בית קטן וצר ונתרועע ונתחדש הכל מחדש מהרצפה ועד התקרה ולא נשאר רושם הבנין הראשון כלל. א"כ בודאי אח"כ כשנתחדש בנינו מקופת הקהל קם לאחוזת נחלת העדה. ופנים חדשות באו לכאן. וכעין דוגמא ממ"ש מרן בח"מ סי' שי"ב גבי בית זה ונפל דאין מחייבין למשכיר להעמיד לו אחר. ואפי' אם בנאו המשכיר יכול לומר שלא ידור בו השוכר כמ"ש