ומצור דבש קז

הם רחוקים מגבול מצרים. [עם שהנהר ילפת דרכו לערי כוש ארץ הסודאן החמה מאד כפלים ממצרים ואין שם שלג כלל. כידוע] בכל זאת הלא יחוייב מזה שבימי הקיץ אשר יתחיל חום השמש לפשר השלגים ויורדים להנהרות. יתחיל גם. נהר נילוס להתגדל לאט לאט. וכמאמר הכתוב ביהושע שהירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר והקציר מתחיל מט"ו ניסן עד ט"ו סיון והדבר להפך בנילוס שבחדשי ניסן איר וסיון הוא בחסרון היותר גדול כידוע לכל. ואנה הלכו השלגים שנתפשרו בכל אלה החדשים שלא פעלו עליו טיפה אחת. הלא לסברת ר"י שאוסר טבילת בנהרות הוא חושש להם כל ימי החורף והקיץ שאחריו מפני הפשרת השלגים דהתחלת הפשרתן הוו מתחילת הקיץ שהשמש מתחיל להתחמם

ואם נאמר דאין כח החום גדול רק בחדשי תמוז ואב וכדכתב מר"ן הב"י שם לשיטת ר"י דכתב דע"י חום הב' חדשים אלו כבר נתפשרו כל השלגים שבעולם ומטעם זה רצה מר"ן הב"י לומר דבח' אלול טובלים דאי לא נפשרו השלגים ע"י חום תמוז ואב לא יתפשרו עוד ע"י חום חדש אלול וכיון שכן נרצה לומר דהכא נמי לא היה כח השמש לפשר כי אם בח' תמוז ואב והיינו סיבת גידולו של נהר נילוס בחדש תמוז ואב

אכן זה אינו מב' אנפי תריצי. חדא דהא לא כתב מר"ן ז"ל דהתחלת ההפשרה מתחיל מח' תמוז ואב. רק. להמשיך זמן ההפשרה עד חדש אלול שע"י חום הגדול של חדשי תמוז ואב יגמר הפשרת כל כשלגים אכן הא ודאי שהשלגים מתחילים להתפשר מתחילת הקיץ. ובנדו"ד הוי להפך שכל ימי הקיץ לא נתפשרו ומתחיל הפשרתן מח' תמוז. וזה לא אמרה אדם מעולם. שאם תאמר שנתפשרו מתחילת הקיץ. חזרה קושיא לדוכתא היכן הלכו ולמה לא התחיל הנילוס להתגדל מתחילת הקיץ ע"י הפשרת השלגים יום יום. שנית. שאם נאמר שרק חום חדשי תמוז ואב הוא אשר יכול לפשר השלגים יען כי חומם גדול. א"כ יתחיב מזה שעד אשר כליל יחלופו חדשי תמוז ואב אזי יתגדלו הנהרות אשר ישפכו לתוכם מימו הפשרת השלגים האלה. אחרי שחום כל חדשי הקיץ העוברים מניסן ועד תמוז לא היה בהם כח לפשר את השלגים האלה. וא"כ רק חום גדול כחדשי תמוז ואב הוא ניהו בעל הפשרה הזאת. וא"כ יתחיב מזה שעד כלות חדשי תמוז ואב ואז תכלה הפשרה כי לא יצוייר בשכל אנושי שאיזה ימים מתחילת חדש תמוז. יפשרו השלגים אשר לא יכלו לפשר חדשי הקיץ כולו. וא"כ לכל הפחות נתחיב לומר עד אשר יצאו החדשים האלה וע"י רוב חומם יהיו הם דייני הפשרה הגדולה הזאת. והוא הקשה שבנדו"ד בחצי תמוז כבר מתחיל הנילוס להתגדל ובחדש אב בעת הריסת הכאלי"ג כבר הוא בתקף עזו ועלה מימיו לערך ששה עשר אמות בגובה והולך ומוסיף עד עמדו לכ"ב וכו'. והאם יצוייר שבמשך ימים מועטים אלה נתפשרו השלגים ובאו מארץ רחוקה מאך ושטפו בעים רוחם עד שגבהו ע"פ נילוס כולו כ"כ אמות באורך וברוחב זה פלא גדול אשר אין השכל מחיבו. וכ"ז אם יהוה מציאות השלג במקומות האלה. כי כבר אמרנו כי אין שלג בכל מלכות מצרים ותחומה. כאשר המציאות תוכיח

(ז) קשה לי עוד על דברי הרב גו"ר ז"ל בתחילת סי' ה' בתשובתו לדברי הרב מהר"ם ן' חביב ז"ל. כתב מר ניהו רבא בענין הנילוס דברים אשר לא זכיתי להבינם והכי אמר מר וז"ל. ובימים הראשונים קודם שנמשך נילוס הנהר לתוך האיקלים הזה היו קורין לו ואד'י אל מעט'ש פירושו גיא הצמאון ולולא העפרורית והטיט שנמשך מרחוק ע"י הגרת מימיו ושוכן ונח על עפר ארץ מצרים לא היו מצליחין הזרעים כאשר דברים הללו באו בארוכה בספר דברי הימים האומות. ואמרו שם שמשך הנהר הזה לכאן היה ע"י כישוף. עכד"ק. ולא הבינותי מאי בימים הראשונים קודם שנמשך הנהר לאיקלים הזה. ותנא אהיכא קאי. דהלא מימות בראשית הנהר הזה על פני מצרים. שהרי הכתוב אומר פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה ופישון הוא נילוס כמ"ש רז"ל, וכתוב אחר אומר בסיף חיי שרה וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים. וא"כ הרי ידענו שחוילה היא ע"פ מצרים ונהר הסובב את החוילה הלא יתחיב שיהא לתחום מצרים. ועוד הרי נילוס הוא במצרים מימות פרעה הראשון שחלם את הפרות עומדות על שפת היאור. והיאור הזה הוא נילוס כמוזכר במאות פעמים בדברי רז"ל ומאי בימים ראשונים דקאמר מר. וגם מ"ש שהנהר נמשך ט"י כישוף הוא דבר תמוה. שהרי הוכחנו שמתחילת הבריאה היה נהר נילוס במצרים וכן הכתוב אומר בפ' מסעי בתחומי הארץ נחלה מצרים שהוא תחום ארץ ישראל בקרן מערבית דרומית והוא היאור שנהפך לדם ע"י עשר מכות. ומי הוא המכשף שהביא את הנהר הגדול הזה. להאיקלים. חלילה להאמין בדברים האלה. נגד דברי תורתינו הקדושה ונביאיה הקוראים בקול כי נחל מצרים הוא נילוס. ואין צורך להאריך בדברים האלה. וידעתי שדברים אלו אמרן משם דברי הימים של האומות. אכן הדבר קשה מאד כי גאון ישראל כמוהו יפנה אל שיחה בטילה של האומות ההם ויביאם בגבול קדש חכמתו. ודברי תורתינו תכחיש את חכמתם הכוזבת ובינתם הגרועה ונחשלת. ומאין יסוד נופלת. מגבבי דברים בלי תבלים ובלי טעם. ברוך שנתן לנו תורתו תורת אמת דרכיה דרכי נועם

ועוד אתנו תמיהות על היסוד הזה מאותות מופתיות טבעיות ומחקר שאין מי הנילוס מי גשמים אכן שלא להאריך ולהטריח על הקורא עוד. הסתפקנו בזה. ומי יתן וגאוני דורנו יעמידוני על האמת ויתירו את הספקות האלה בישובים מרווחים כי תורה היא וללמוד אני צריך ואקריב להם תודתי מקירות לב

ואגב אעיר כי רבים חשבו לדעת. כי עלית הנילוס וגידולו בכל שנה. נמשך רק מברכת יעקב אבינו ע"ה והלאה. והיתי מלעיג עליהם כי הטעות הזה נמשך להם ממ"ש רז"ל ויברך יעקב את פרעה ברכו שיעלה נילוס לרגליו. וחשבו שפירוש הדברים שברכו שיתברך הנילוס ויפרצו מימיו. ולא השגיחו יפה במקור הדברים שהביא רש"י ז"ל בפ' ויגש משם התנחומא. שכתב שם בד"ה ויברך. שנילוס תמיד עולה ומשקה ומברכתו של יעקב ואילך היה בא פרעה אל נילוס ועולה לקרתי ומשקה את הארץ ט"כ. הרי שהברכה היא לפרעה שיחלוק לו כבוד הנילוס ויעלה ויתגדל בעת יעמוד פרעה על שפת הנהר. ולשון הכתוב יחייב כן שהרי כתיב ויברך יעקב את פרעה. ולו היה שבירך את הנילוס מה שלא היה קודם היה צ"ל ויברך יעקב את מצרים. וכן תרגם יב"ע ובריך יעקב ית פרעה ואמר יהא רעוה דיתמלון מיי דנילוס ויעדי כפנא מן עלמא ביומך. ע"כ שמובן שהברכה הוא שיעלה הנילוס בימיו ויסיר הרעב אשר עדיין חמש שנים ואולי ימות פרעה זה ויעמוד אחר תחתיו ונמצא שפרעה ראה בצרת הרעב ולא זכה לראות בשנים הטובות שיבואו אחריו. ע"כ ברכו שבימיו יעלה הנילוס ויסיר את הרעב

ולדעתם יש לשאול דשני אלפים ויותר. מבריאת העולם עד יעקב אבינו ע"ה או אמת בנין