ומצור דבש קו

ועד חדש חשון עומדים במילואם. ומאז והלאה הולכים וחסור עד חדש תמוז יעו"ש

הנך רואה שהרב ז"ל גופיה כתב שנהר נילוס יחסרון מימיו מתחילת החורף עד תמוז. וא"כ מאיזה גשמים נתרבו מימי הנילוס בחרבוני קיץ. והן ידענו שגשם אין בארץ מצרים כידוע. ומוכרחים אנחנו לומר שהגשמים האלה הם גשמי ההרים אשר מחוץ לגבול מצרים. מערי כוש וארץ הסודאן ושארית מקומות אשר סביבות מצרים לגבולותיה. אכן הקושי במקומו עומד כי אנא הלכו כל גשמי ימות החורף. ונהר נילוס מלבד שאינו שומר חומו וגידולו בימי החורף. אלא עוד הולך ומתמעט מטה מטה. עד זמן חרבוני קיץ שבשאר נהרות התחילו להתמוטט יתחיל הוא להתגדל באופן נפלא. משינה בעז תעצומו משאר נהרות. והנסיון יוכיח שבימות החורף אין אניות הקיטור הגדולות יכולים לעבור בו ממקום למקום בכל מקומות המשכתו מפני חוסר המים אשר לא יכילון שאת את כובדן. ורק אני שיט ואנית התורן וספינות קיטור קטנות הם יהלכון בי. ובזמן גידולו מתמוז והלאה אז יתחיל להתגדל. וא"כ זה יורה שאין גידולו ממי גשמים

(ב) אם גידול הנהר הוא ע"י גשמים א"כ הרי הוא שוה לשאר נהרות א"כ אין צורך לטיפת נילוס. ולמה זה עשה ה' ככה וטיפה זו מה קרא עליה. כיון ששאר נהרות שאין בהם טיפה. גדלים ממי גשמים וטיפת נילוס הוא ממאמר רז"ל כמ"ש עט"ר מר"ן אב"א ז"ל בשער החצר סי' רל"א יעו"ש. ומובן שטיפת נילוס היא לברכת הנהר כשאור לעיסה ולא שיהיה ממי גשמים. וכן כתב רש"י ז"ל בחומש בפ' בראשית שנקרא פישון ע"ש שמתברכין מימיו. ובפ' ויגש בפסיק ויברך יעקב את פרעה פירש משם מדרש תנחומא ברכו שיעלה נילוס לרגליו לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ יעו"ש. ואם יהיה גידול נילוס ורביתו ע"י גשמים ביאה זו מה תהא עליה של פרעה אל נילוס. היעמוד שם עד יבואו הגשמים לגידול הנהר. גם לשון מתברך דקאמר לא יצדק שם ברכה אם הוא ממי גשמים כי כל הנהרות יעמדו על הברכה כזאת בבוא עליהם הגשם? וכן פירש"י בסוטה די"א די"ג בד"ה בנילוס כדי שיתברכו מימיו יעו"ש

(ג) קשה ממאמרם ז"ל בסוטה די"ג דאמרינן שם ארון של מתכת עשי לארונו של יוסף וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו. ופירש"י לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים וכו' ונילוס עולה ומשקה ומתברך יעו"ש. והשתא קשה אם נהר נילוס גידולו ע"י גשמים כשאר נהרות. מה ראו המצריים לשטות זאת לשום ארונו לתוך נילוס שיתברכו מימיו הלא בבוא הגשם במקומות הרחוקים ישפכו מימיהם אל תוכו ויתגדל כשאר נהרות. ואם לא יבוא הגשם מה תועלת להם בארונו של יוסף ששקעו בנילוס. האם אין זאת שטות גמורה. ואיה חכמתם שהכתוב מעיד עליהם כמ"ש ותרב חכמת וכו' ומכל חכמת מצרים. ואיך בכל חכמתם לא ידעו זאת שהדבר תלוי בגשם. ואם נאמר שכוונת' בשימת ארונו של יוסף בנילוס הוא שבזכותו ירדו הגשמים ויתברכו מימי נהר שלהם. א"כ היה להם לשום ארונו במקום מורד הגשמים באחד מההרים אשר חוץ לתחום מצרים. כדי שבזכותו ירדו הגשמים. לא שישימו הארון בנילוס. כי הגשם סיבה והנילוס מסובב

(ד) ק"ל שהרי הרדב"ז גופיה בח"א סי' שי"ט פסק דמי שרואה את הנילוס כשהוא חסר וראה אותו בגידולי שיברך שהחינו שהוא דבר המתחדש משנה לשנה. וכתב הרב ז"ל דלא דמיא לגשמים דמי שיש לו בלי שותפות קרקע מברך שהחינו ובשותפות הטוב והמטיב אבל מי שאין לו קרקע כלל לא יברך כלל. דהכא שאני שהוא דבר של שמחה יעו"ש. והשתא קשה אי כל השמחה היא בעד הגשמים. אנה מצינו לברך שהחינו על הגשמים עצמם עד שנברך על הנילוס שנתמלא מהם. הלא לא מצינו ברכת שהחינו אלא בהיות עצירת גשמים והיו בצער מעצירתם. וגם זה דוקא בהיות לו קרקע מיוחד. אבל באין לו קרקע לא יברך וגם זה לא אמרן אלא אחר עצירת הגשמים ונענו. אבל בדרכו של עולם לא וכאשר כ"ז מפו' באו"ח סי' רכ"א יעו"ש. וא"כ הכא בנהר נילוס המתרבה ע"י גשמים שהוא כך דרכו ומנהגו להתגדל בכל שנה למה זה יברך שהחינו. ומאי שנא נהר נילוס משאר נהרות חדקל ופרת שלא מצינו בהם ברכה זו בגידולם. ועוד קשה כיצד נברך שהחינו על הגשמים בלי ראיתם הלא אין הגשם יורד במצרים והגשמים הבאים ממרחק אינם ניכרים וידועים. שהרי התערבו עם מי הנילוס הראשונים. וא"כ ברכה זו על מה אדניה הוטבעו. אם לא שנאמר בהכרח שמימיו מתברכים במאמר ה' מעת יצירת הנהר הזה. ועל החידוש שמתחדש בכל שנה יש לברך על שמחת החידוש ששמחים בחידושו ומילואו שזהו סימן ברכה שהשנה מבורכת

(ה) קשה לי ממאמר הכתיב בזכריה י"ד שכתוב שם והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם להשתחוות וכו' ולא עליהם יהיה הגשם. ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה וכו' אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות וכו' שהמכוון שהכתוב ענש למשפחת הארץ אשר לא יעלו לירושלם בחג הסוכות. במניעת הגשמים. ולמשפחת מצרים אשר אינם צריכים לגשמים. ולא עליהם. בזה יש פירושים שונים שרש"י ותרגום יונתן פירשו שזה עונש מצרים שלא יעלא להם הנילוס. ויהיה פירוש ולא עליהם יהיה הגשם שלהם דהיינו עלית הנילוס. שהרי הם אינם צריכים לגשמים. והרד"ק ז"ל והמצודת דוד פירשו ולא עליהם תהיה פורענות הגשמים שהרי אינם צריכים להם. ותהיה תחתיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים דהיינו המקח בשר רח"ל. והשתא לכולהו פירושי קשה. אחרי שגם גידול נילוס ועליתו תלוי במימי גשמים. א"כ למה חלק הכתוב בפורענות מצרים במין לבדו. הלא עונש הגשם שייך גם למצרים. ואיך נאמר שמצרים אינם צריכים גשמים. נהי שאינו יורד אצלם הגשם אכן הוא צריך להם כי הם צריכים לנילוס. ונילוס צריך לגשם וא"כ הרי הם גם הם יקבלו עונשם במניעת הגשם. ומדה אחת לכולם. ומכ"ש קשה לפי' הרד"ק וכו' שיחדו להם עונש אחר במגפת הגויים. ולמה צריך כ"ז הלא בפורעניות של מניעת הגשם יקבלו עונשם שאם אין גשם אין נילוס ודינם שוה לדין שאר האומות. וקושיה זו היא גדולה בעיני למאד

(ו) מ"ש הרב גו"ר ז"ל משם הרדב"ז דקל"ד ע"א בסוף הדף שרבית נילוס הוא מהפשרת שלגים יעו"ש. ולא הבנתי זה. שהלא גשם אין במצרים. ומהיכן באו אלו השלגים. ונודע כי טבע איקלים מצרים הוא חם מאד שהוא אזור החם כידוע לחקרי הארץ. ואי איפשר לשלגים לירד במקומות החמים. והנסיון יוכיח שמעולם לא ראו הם ואבותיהם שלג יורד בכל המלכות הזאת

ואם נאמר שהשלגים הם מההרים הגבוהים אשר