ומצור דבש קה

ועוד תראה שהרב גו"ר ז"ל בכלל הנז' סי' ה' שחזר לפלפל עם הגאון מהר"מ ן' חביב ז"ל כתב לו דלא היה מן הצורך לאסוף כל אלו ההלכות בהיתר המעין דהא איהו גופיה רמז התירו בקצרה במ"ש איברא דשמועתינו מרפסא איגרי והוא עצמו הורה להיתר במקואות שבמצרים וכן כתב בתחילת ע"ב שכתב נמצינו למדים שכל חפירה שיעשו ויבצבצו ממנה מים שפיר הוה ליה דין מעין ושפיר יש להתיר מהני תרי טעמי שכתב הרא"ש ז"ל יעו"ש

וכל זה כתיבנא לרווחא דמילתא. ברם בקושטא אין הנדון דומה לנדון הרב גו"ר ז"ל בתשו' דנדונו איירי במקוואות שחופרים חפירה עמוקה בקרקע כמין באר והמים מבצבצים ועולים מתמצית מי הנהר. ואינם נובעים מקרקעית המקוה. ועל כגון דא עלה ונסתפק לומר שאין דינם מי מעין לגמרי למלאת חסרונם בכתף ואפי' שמעין מטהר בכ"ש היינו אם עודנו מחובר למקורו אכן הא כיון שנעקר ממקומו בטיל חשיבותו. וכאשר תראה כ"ז בדברי הרב במאי דהוה ס"ד לאסור מטעם הנז'. ועכ"ז חזר בו והתיר כמ"ש אכן בהיות המים באים מהנהר גופיה ונמשכים מימיו עד מקום המקוה. דהשתא הוי מחוברים עם מקורם בזה לא דיבר הרב ז"ל כי מי זה יסתפק דנהר יש לו דין מעין או לא

וא"כ הכא בנדו"ד שהמכונה בנויה בטבורו של נהר ומקום משיכתו התמידית אשר לא תשונה. ואינו מקום המתפשט רק זהו מקום רביתו כל השנה. אפי' דרבו הנוטפים על הזוחלים שרי אפי' בזחילתו וזהו דעת מר"ן שחלק על מהרי"ק ז"ל כמ"ש המעיין בב"י וכן כתב בפירוש מהר"מ ן' חביב בפסקו הנז' דקל"ד ע"א ד"ה הרי מתבאר מדברי הפוסקים הנז"ל וכו' יעו"ש. ובפרט שגם אנחנו בנדו"ד אין אנחנו מתחבטים בכל מאי דכתיבנא אלא לעשות מקוה אשבורן ממי הנילוס ולא לטבול בתוך הנהר בזוחלים. ולהיות מקוה אשבירן מה שיתייחס אל מי הנהר דין מעין גמור יש לו לכל שארית דין המעין כמתבאר מכל מש"ל. והדברים ברורים בע"ה

איברא כי לבי הומה עלי על אשר לא צלחה לי לראות דברי הגאון הרדב"ז ז"ל במקורם בתשובתו עצמה. לראות דב"ק איך ובאיזה לשון הם שנויים שהנה מהריק"ש ז"ל העתיק מדבריו שלא לטבול בכאלי"ג כי אם בהקף מפץ וכן במקום המתרתב מנילוס ע"כ. והרב גו"ר מסים בה משמיה דמר כי נהר נילוס רביתו וגידולו ממי גשמים. כמ"ש המעיין בריש ס' ג'. ודברים אלו מורים שעל כללות הנהר יש חששת רבית הנוטפים על הזוחלים כיון שעיקר גידולו ממי גשמים. והדבר קשה בעיני למאד להניח יסוד זה על נהר הנילוס נהר הפלאות הזה שכל עיקר גידולו ורביתו ועלייתו הוא ממי גשמים. מכמה תמיהות אשר לנו בהיסוד הזה אשר אחלי יכונו אל פני הקורא להשיביני דבר להקל מעמסת הסתירות והתמיהות אשר יש לי בדבר מעל לוח לבי. כי תורה היא וללמוד אני צריך ומעתה הט לבך ושמע את התמיהות שיש לנו בדבר הזה אשר אסדרם לפניך אחת לאחת

(א) הנה נודע מחלוקותם של ר"ת ור"י בענין טבילה בנהרות. שר"ת מתיר לטבול בהם כל השנה. משום דס"ל כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך וכאשר התוס' בבכורות דנ"ד ע"ב ד"ה אין המים וכו' הביאו דברי ר"ת בתשו' דפסק כשמואל. ועיין בהר"ן ז"ל פ' בין המודר ד"מ ע"ב שאסף איש טהור דברי ר"ת ודברי החולקים עליו יעו"ש] ור"י אוסר טבילה בנהרות כל ימי החורף עד אחר הפשרת שלגים וכן היה סברת מהר"ם ז"ל וכאשר הביא מחלוקתם רבינו הטור בתחילת ס' ת"א יעו"ש

וכתב שם מר"ן הב"י ז"ל דר"י ס"ל כאידך מימרא דשמואל דקאמר אין המים מטהרין (בזוחלין) אלא פרת ביומי תשרי. והטעם כיון שע"י חום הגדול של חדשי תמוז ואב כבר נפשרו כל השלגים. וגשמים אין באותו זמן ואפשר לפ"ז שבחדש אלול טובלים שכבר כלו ימי החום הגדול של תמוז ואב. ומה שלא נפשר ע"י חום חדשי תמוז ואב לא יפשר ע"י חום אלול יעו"ש בדברי מר"ן

עכ"פ שמעינן מהא דלמאן דחושש לרבית הנהרות מן הגשמים יש לו לחוש כל ימות החורף וקיץ הבא אחריו עד ח' תשרי. והוא דטבען של נהרות להתגדל בימות הגשמים מהגשמים היורדים ומתמצים אליו ממי ההרים הגבוהים השופכים לתוך הנהרות. וגם אחרי כן בימות הקיץ אשר הגשם חלף לו. הם מתרבים מהפשרת שלגים שבהרים אשר חום השמש של ימי הקיץ ימיס את השלגים ויורדים לתוך הנהרות. ונמצא שהנהרות נשארים בגידולם או מהגשם או מהשלג עד חדש תשרי שאז אין גשמים ואין שלגים. ואז אין לחוש עוד לרבית הנוטפים על הזוחלים. שבודאי המים הנמצאים בהנהרות אז הוא ממקורם ושרי לטבול אז אפי' בזוחלים. וזהו בירורן של דברים בטעם האוסרים ופשוט. ומעתה פוק חזי כמה תמיהי איכא בנדון נהר נילוס דידן אחרי ביארתי לך ההקדמה הזאת בטעם האוסרים והמתירים

הנה זאת מודעת שלנהר נילוס יש לו עת קבוע ומיוחד בכל שנה ושנה לזמן גידולו. והוא פעם אחת בשנה עת תפול בו טיפת נילוס. אשר זמן קביעות נפילתה הוא ע"ב יום אחר תקופת ניסן של אותה שנה. והדבר חק ולא יעבור. ואחרי רדת טיפת נילוס יעמוד היאור בירידתו מטה מטה לערך י"ז ימים אחרים (אשר קוראים אותו ימי עיבורו) ואח"כ מתחיל היאור להתגבר מעט מעט בכל לילה. ויש להממשלה המצרית יר"ה חשבון תקופות עליתו בכל יום ויום והמים מתגברים ועולים עד עליתו לגובה כ"ב אמות על פני שטחו באורך וברוחב. ולפעמים עד כ"ד אמות ואז צריך זהירות גדולה מחשש שטף. ולעולם פתיחת הכאלי"ג והריסת כותל המפסיק הבונים אותו בכל שנה מטיט תפל והורסים אותו ביום פתיחת הכאלי'ג יהיה בח' אב או בתחילתו או באמצעיתו או בסופו. כפי סדר נפילת תקופת ניסן. ואז הנהר הוא בתגבורת עזו וגדולתו הנק' בל"ע ג'בר אל ני'ל. צא וחשוב כמה גדול כח תגבורת מימיו המתפשטים בגובה כ"ב אמות בשגם נפחות מזה שמנה או עשרה אמות מים שהיו בו מקודם א"כ עליו נתוספו י"ב אמות על פני נהר אדיר ועצום כזה אשר אורכו ישערוהו החוקרים למהלך שלשה חדשים כי הוא סובב כל מלכות מצרים וארץ כוש כולה

וא"כ אם נהר נילוס היתה רביתו וגידולו ע"י הגשמים הלא יחוייב מזה שבימות הגשמים יתרבה ויתגדל כשאר הנהרות אשר גידולם בימי החורף ומדוע בנהר הזה היתה להפך שבימי הגשם הוא הולך ותסור וכ"ש בימי הקיץ עד חדש תמוז ואב ואז יתגדל. ואנה נסעו מימי הגשמים של כל ימות החורף אשר לא שפכו מימיהם לתוכו. ואתה תחזה שהרב גו"ר זלה"ה הוא ניהו גופיה מעיד בגודלו על זאת המציאות של נהר נילוס. שכן כתב בתשובה ריש סי' ג' וז"ל וכן מנהגם של מקומות הללו שבמצרים. שמחדש תמוז והלאה הולכים ומתרבים