ומצור דבש קד

דהיינו נהרות והנחלים שדינם כמעין לטהר בכל שהוא בזחילה יעו"ש ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מקוואות דין י"ב וכן הוא ברבינו הטור ומר"ן בשלחנו הטהור סי' רכ"ז סעיף ב' שכתב שאם רבו הנוטפים על מי הנהר אין מטהרים בזוחלים אלא באשבורן וכדין המעין שאם לא רבו מטהר בזחילה יעו"ש. ורק מאשר חזיתי איזה אנשים אשר מחדש למדו ידיהם לקחת הספר כדרכי. ובראותם תשובת הרדב"ז הנז' והביאה הגו"ר ביו"ד כלל ד' ס' ג'. רבנן מארי דאתרין מצרים שכתבו כי מי הנילוס גידולו ע"י גשמים. חשבו כי ח"ו כוונתם לומר כי נהר הנילוס דין מי גשמים יש לו. וירגנו באהליהם לפקפק בדבר התלוי היתרו בשופי ע"י מעין מבלי הבין דברי הרבנים הנז"ל. על כן הוכרחתי לקחת חלק גם בהסעיף הזה. ולדבר דבר גם בדבר המבואר. וע"כ אשים דברי בקצרה. ואבקש סליחת הקורא על זאת כי לא בן חורין אני

והנה תשובת הגאון הרדב"ז הנ"ל לא מצאתיה בתשו' הרדב"ז ס' תרנ"ב כפי מה שציין מהריק"ש ז"ל בהגהותיו וחפשתי חפש מחופש בתשו' הרדב"ז בכל הסימנים המקדמים לסי' הנז' ולא מצאתי. וזה פרי השיבושים והטעיות אשר נפלו בדפוס בספרי דבי רב מהריק"ש ז"ל. וגם הרב גו"ר ז"ל כלל ד' סי' ג' כתבה ולא ציין מקומה. ונכספא גם כלתה נפשי מאד לראות הדברים במקורם כאשר זה דרכי ולא עלתה בידי

ואולם ויהי מה גם מלשון התשובה אשר הביאו משמו מהריק"ש והרב גו"ר ז"ל. חלילה חלילה להסתפק בכוונת דבריהם דמשוו לנהר נילוס כדין מי גשמים. כי זאת לא אמרה אדם מעולם שנהרות הזוחלים יהי דינם כדין גשמים הפך משנה ערוכה וסוגייאות ערוכות בש"ס שבת דס"ה וכתובות ד"מ ע"ב ובכורות דנ"ה. אשר תנינן בהו דפרת מטהר בזוחלים. וכאשר הזכירם מר"ן הב"י שם ומצאת כי תדרשם

אלא דכוונת הרדב"ז ברורה לומר דכיון דקי"ל שאם רבו הנוטפים על הזוחלים אין מטהרים בזחילה אלא באשבורן. א"כ כפי"ז כיון דמימי הנילוס גידולו ע"י גשמים וע"י גידולו זה מתמלא הכ'אליג וכן מתרחב הנהר במקומות שלא היו בו מים קודם גידולו וא"כ כיון שבכאלי"ג הנז' ובמקומות הרחבים לא היו בהם מים בתחילתו א"כ ודאי נתגדלו ע"י גשמים וא"כ במקומות האלה הוי רבו נוטפין על הזוחלים ואינם יכולים לטבול בו בזחילתו אלא בהקף מפץ כדי שיהיה אשבורן אבל הא פשיטה דדין מעין יש לו שהרי בהקף מפץ גופיה אין אתה מצריכו שיקוו ארבעים סאה באשבורן שלו דהא מעין מטהר בכל שהוא. ושוה הוא למעין ולמקוה. למקוה שצריך אשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא וכאשר תמצא הדין מפורש בהרמב"ם פ"ט דמקואות דין י"א י"ב ובמר"ן סי' ר"א סעיף ב' יעו"ש

וממקומך אתה למד כן שהרי לא מיעט הרדב"ז ז"ל אלא מקום הכאלי"ג ומקום המתרחב. שהכאלי'ג הוא יאורים אשר הם נשקתות המים הנמשכים מן הנהר ואלו היאורים קטנים הם ומתיבשים לגמרי ברדת מי הנילוס. ובעת גידולו ויפרצו מימיו מתמלאים גם הם. וא"כ הוו גידולו ממי גשמים. ואע"פ שמחוברים עם הנהר הוו להו רבו נוטפים על הזוחלים וכמ"ש. אכן במקומות שהם טיבורו של נהר ומקומות הגדולים שבו אשר אניות יהלכו בו גם קיץ גם חורף ולא יכזבו מימיו בזה לא דיבר הרדב"ז חלילה להשוותו לדין גשמים. הס מלהזכיר

וא"כ הכא בנדו"ד שמקום המכונה היא בטבורו של נהר אשר מספקת מים לכל העיר יום ולילה לא ישבותו. בשיעור מופלג רב ועצום כאשר כתבנו. ואין הפרש בין זמן עלית הנילוס לירידתו שבכל הזמנים שוים אצלה ומוצא מים אשר לא יכזבו מימיו גם קיץ גם חורף אין לנו במה להסתפק דמי מעין נינהו לכל דבריו. והאריכות הוא להג הרבה ויגיעה על לא צורך

וראיתי להרב גו"ר ז"ל בכלל ד' ס' ג' שנשאל על מקואות שבמצרים שחופרים וכו'. ולסיבת חסרון מי הנילוס חסרו משיעור מ' סאה ונסתפק הרב אי יכול להשלימם בכתף כדין המעין. ובתחילת התשובה כתב וז"ל וכיון שכן הנה בעיקר הטבילה במי פרת לפעמים אינו כטובל במעין. וכדאסיקו הפו' שבזמן שגדל פרת אין טובלים בו אלא בהקף מפץ כדי שידונו באשבורן. והני מקואות דידן מלבד חששת מי פרת הנה נהר נילוס הסובב את כל ארץ מצרים אין רביתו וגידולו אלא ממי גשמים כדאסיק הרדב"ז בתשו' וכיון שכן יש לחוש שלא יהיה היתר למלאת חסרונו בכתף אם נחסר ממ' סאה. כיון שאין מימיהם מי מעין לגמרי ויש בהם תערובת גדול ממי גשמים ואע"פ שהרבה מי מעין מעורבין בהם כיון דנעקרו ממקומם בטיל חשיבותן. עכ"ל

והנה לכאורה דברי הרב ז"ל יתנו פחד בלב הקורא. דהרב ז"ל ממעט כחו וחשיבותו של נהר הנילוס שהרי הגריע כחו מלהשלים חסרונו בכתף כדין המעין שפסק מר"ן סעיף ט"ו דבמעין שרי

ואולם הרואה דברי הרב גו"ר ותשובתו במקור דבריו. יראה כי אין כאן פחד כי כ"ז כתב הרב ז"ל לסלקא דעתין ולא למסקנת דבריו. שהרי סמוך ונראה חזר הרב ותמה תמיהא רבתי על דברי עצמו בד"ה איברא דשמועתינו זאת מרפסא איגרי. וחזר והכשיר המקואות הנז' מדין מקוה שנובע ונתייבש בקיץ ובור רחוק ממנו וכו' ופסקו מר"ן סעיף מ"ז. והרא"ש ז"ל הביא דבריו מר"ן הב"י נתן טעם ההיתר בשני טעמים. והרב גו"ר ז"ל הכי אסיק להתירא וכאשר תראה בדבריו ריש בפ' ע"ב דקל"ג בד"ה נמצינו למדים יעו"ש

ובסימן ד' שאחריו עיניך תחזינה פסקו של הגאון מהר"מ בן חביב ז"ל הפליא עצה הגדיל תושיה על פסק הרב גו"ר ז"ל בדין המקוואות הנז"ל וחשף זרוע חכמתו הנפלאה הן הן גבורותיו בדינים אלה. והשיגו על דבריו בס"ד דידיה והכי אמר מר בענין הנוגע לתשו' הרדב"ז הנז' וז"ל (בדף קל"ד ע"ב) ועוד יראה לי דאפי' נודה למעכ"ת שבארות אלו שבמצרים שחופרים ומוצאים בהם מים דהנך מים הם מתמצית הנהר נילוס שיש בו תערובת מי גשמים כמו שהורה הרדב"ז דאין טובלים בנילוס ובכאלי"ג מפני הנוטפים דרבו על הזוחלים. כל מה שחשש הרדב"ז והחמיר היינו דאין לו מעין לטבול בו בזוחלים אלא באשבורן. אבל מ"מ פשיטה דהנך מים דנמשכין מנילוס לבאר יש להם דין מעין לטהר בכל שהוא ויכיל לרבות עליו ולהשלימו אפי' בכתף עד שיהא בו מ' סאה וראיה ממתניתין וכו' יעו"ש. וכדברים אלו כתב הוא לעיל בע"א והכריח שאפי' לדעת מהרי"ק ז"ל [שמחמיר טובא בדין הנהר. ומר"ן הב"י עמד על דבריו ודחאם מהלכה שהם נגד רבוואתא כמ"ש המעיין בב"י תחילה ס' כ"א] דסובר דאין לטבול אפי' באמצע הנהר היכא דרבו הנוטפים על הזוחלים היינו שלא יטבלו בזחילתו אלא באשבורן אבל מודה מהרי"ק דבאר שהוא מעין דין מעין יש לו ומשלים עליו בכתף במים שאובים דשאיבה אינה פוסלת במעין יעו"ש: