ומצור דבש קג

לסתום הסדק דבמי גשמים איירי כמ"ש בדברי מר"ן ורבינו הטור. הנה רבינו הטור גופיה הביא הדין מעיקרו במחלוקת שנוי. שכן כתב וז"ל ואם בא לסתום הסדק כדי שישארו בו ארבעים סאה. לפירוש רבינו שמשון לא יסתום אותו בידו ולא בדבר המקב"ט. ואדוני אבי הרא"ש כתב שיכול לסותמו בדבר המקב"ט דדוקא הבאת המים למקוה בעינן ע"י טהרה. אבל מניעת המים א"צ ע"י טהרה עכ"ל הרי דרבינו הטור כתב שדין זה הוא מחלוקת בין רבינו שמשון והרא"ש אביו. ומדקדקים בראשונה ס' רבינו שמשון אשר הוא קדמון מאביו הרא"ש נראה ברור שדעת רבינו הטור כדעת ר"ש ז"ל. שכן הוא כללא כמ"ש מר"ן החבי"ב ביו"ד ס' קכ"ג והביא דבריו הרב יד מלאכי ז"ל בכללי רבינו הטור אות ז' שהיכא שמביא דברי הפוסק הקדמון בראשונה ואח"כ מביא דברי הפוסק המאוחר ממנו דעתו לפסוק כסברת הפוסק הקדום יעו"ש ויעויין גם באות ח' שם. וכיון שכן דעת רבינו הטור כס' ר"ש דבמימי גשמים בעינן הווייתו ע"י טהרה ואין חילוק בין הבאת מים למקוה או מניעת היציאה ממנו. ודלא כהרא"ש אביו שמחלק בהכי

ואחרי אשר ידענו היטב ס' רבינו הטור ז"ל א"כ מר"ן בשלחנו הטהור דאזיל תמיד על דרך רבינו הטור הביא ס' ר"ש בראשונה דמחמיר. ואח"כ ס' הרא"ש דמיקל. ולמען הורות לנו דעתו סתם לן בראשונה כס' הר"ש ז"ל וסברת הרא"ש כתבה בלשון וי"א כדי שנשמור כלל ההוראה דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם. כבכל מקומות דסתם ומחלוקת וזה ברור

וכפי"ז נמצינו למדים דבשתי הדינים בין ההיא דמעין דסעיף מ"ט ובין ההיא דמקוה דסעיף נו"ן שניהם שומרי' חק הכלל המסור בידינו. דסתם ואח"כ מחלוקת דעתו לפסוק כהסתם. ובראשונה מיקל במי מעין ומחמיר במימי גשמים. ובסעיף נו"ן דאיירי במי גשמים כההיא דכותל שנפרץ הוסיף להחמיר גם במניעה כיון דמימי גשמים הם. והרי נתחברו ונתבררו דברי מר"ן ז"ל משופים ומנוקים מכל ריח סתירה כמש"ל. ואזדא לה תמיהת הגאון חת"ס ז"ל מעל מר"ן כמ"ש המעיין דאין הנדונות שוים דההיא דסעיף מ"ט איירי במעין וההיא דסעיף נו"ן איירי במימי גשמים ודעתו דמר"ן דבמימי גשמים יש להחמיר בכל גוונא. ויש לתמוה על הגאון חת"ס ז"ל על תמיהתו זאת דהחילוק מבואר וצ"ע

ומעתה מה שנתפלא הדר"ג ש"י שכתב שזה נגד הסברה להכשיר במקוה כולו ולהחמיר בסתימת סדק. וזה היפך מה שהשכל מחייב וכו' וע"כ רצה לומר דמר"ן דעתו להחמיר בההיא דמעין וכו' את אדוני הסליחה רבא דמה ענין מי מעיין עם מי גשמים. דבההיא דמעין דלא בעינן הווייתם ע"י טהרה הא מר"ן גופיה יהיב טעמא רבא דחשיבנן ליה כאלו מחובר למעין ונטהר בהשקה. משא"כ בההיא דסתימת נקב איירי במי גשמים כמ"ש מר"ן בפ"י מקוה של מי גשמים שנפרץ ובמימי גשמים הא מר"ן ז"ל מחמיר כסברת הרא"ש. ולא מיתכשר אלא בדיניו המפורשים בסעיף מ"ח. אלא שבסתימת הנקב הוסיף מר"ן להחמיר כדעת ר"ש ז"ל כיון דמימי גשמים נינהו באין חילוק בין הבאת מים למניעת יציאתם. באופן ששיטת מר"ן ברורה וערוכה דבמימי מעין מיקל להכשיר בכל גוונא. ובמימי גשמים מחמיר בכל גוונא. והדברים ברורים לענ"ד

ובכן תמיהתינו על הרב ב"ח ז"ל קמה וגם נצבה. דהרי בדין סתם הנקב בדבר המקב"ט מר"ן ז"ל הא פסק לחומרא במה שסתם תחילה כדעת רבינו שמשון ז"ל. וא"כ הרב ב"ח דרצה לומר לענין דינא ולחומרא אמאי כתב דמר"ן ז"ל לא הכריע. הרי הכריע והכריע לחומרא במה שסתם תחילה. ככללין בכל דוכתא. ואיברא דאי משום הא יכולנו לידחק ולתרציה למילתיה דפי' לא הכריע בהדייא כאשר תירץ הרב יד מלאכי ז"ל לדרכו בכללי הש"ע אות י"ז. ור"ל שנשאר בידינו אנחנו להכריע ע"פ הכלל המסור דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם ולא הכריע בהדייא לפסוק כחד מינייהו בלתי להביא ס' אחרת החולקת. וה"נ נוכל לומר דכוותה אכן בההיא דמעין דכתב דדעת מר"ן להחמיר אחר נשיקת עפרות זהב לו. דבריו הם נגד כלל שבידינו בדרכי ההוראה בדברי מר"ן ז"ל וגם הוא ז"ל נשתמש בזה הכלל. ואין כאן טעם לעשות נגד הכלל כמש"ל. וד"ק צל"ת. ע"כ נראה לענ"ד דכפי כללין דעת מר"ן ז"ל לומר דבמעין לא בעינן הוויתן ע"י טהרה. וכדעת רבינו הטור והרא"ש אביו ז"ל והוא הדרך המלובן ומחוור בנדו"ן הלז. ודו"ק

ואולם בכל זאת בנדו"ד אין לנו דרך מצומצמת לכחא דהתירא עד שיחשדני שומע שהנני מתחבט ומפלפל למצוא לי כחודה של מחט להתירא מתוך הפלפול הלזה. לא כן הוא. כי הלא ביארתי בסעיפים הקודמים שיש לנו צדדי ההיתר זולתי זה בהך דסילונית מטעם דמשמש עם הקרקע או טמונים בקרקע. וגם איתא בתקנתא דהיפוך הצינור שיהיה מימיו על שפת המקוה. או לשים צינור עץ בפי הברזא וכיוצא שכל היתרים אלו אדניהם הוטבעו ע"פ פסקי מר"ן בשלחנו הטהור. אלא דהך דמי מעין הוא היתר מרווח לדעת מר"ן דאתכא דידיה סמכינן וקישטא דמילתא הכי הוא לדעתי הקלושה. במה שהוא פירוש דברי מר"ן ז"ל מצד עצמם. לא שכך אני מפרש לעת הצורך להוציא הדין מכח השקו"ט. שאפי' יהיה האופן שיבש המעין ואין פירוש דברי מר"ן והוראתו כדכתיבנא. בכ"ז תלי"ת לא נקצץ האילן ההיתר להוציא פרי מכח סעיפים אחרים כדכתיבנא בעהי"ת ולדעתי כי בצירוף כל הני טעמי בנושא אחד שכל טעמי ההיתר נכללים בו כאחד. נלע"ד כי כחא דהתירא פתוח הוא לרווחה בעהי"ת. והויתי בטהרה מיקרי הנך סילונות וכדכתיבנא הגם שיקלחו לתוך המקוה. ועל אודות הברזא של נחושת אשר בפי הסילונות הנה הגאון חת"ס יו"ד סי' רי"ח התיר בשופי אפי' במי גשמים כ"ש במי מעין והדברים ברורים והאורך ללא צורך. ומעתה נשאר עלינו לברר הספק הרביעי בעהי"ת אשר כתבנו בתחילת דברינו. והוא הספק הרביעי

אם נהר נילוס מקרי מעין ויש לו דין מעין לכל פרטי ההיתר התלוים בחשיבות המעין כיון שהגאון הרדב"ז ז"ל כתב בתשובה שרבייתו וגידולו של נילוס הוא ע"י מי גשמים. וכיון שכן אין לו דין מעין גמור. כפי הנראה. ואען ואומר

דע שבדרך כלל אני אומר בהתרת הספק הזה. שאך למותר נחשב בעיני להטריח על הקורא במילתא דפשיטא אפי' לדרדקי. כי הנהרות דין מעין יש להם. והדין מפורש במשנה ערוכה בפ"ה דמקוואות משנה ה' דתמן תנינן הזוחלים כמעין. ופירש שם הרמב"ם ור"ש