ומצור דבש קב

בעהי"ת. ובהמשכה מימי מעין לית לן לחוש לדבר המקב"ט כפסק מר"ן בסעיף מ"ט דדוקא בממשיך ממי גשמים בעלמא הוא דבעינן שלא יהיה בדבר המקב"ט אבל בהמשכת ממעין כשר יעו"ש. ודברי מר"ן הם דברי הרא"ש בתשובה ובפסקיו בפי' איתמר וכוותיה פסק מר"ן ז"ל ורק הרשב"א ז"ל הוא דאינו מחלק בהכי. ורמזה מר"ן ז"ל במה שסים ויש שאינו מחלק בכך וידוע לפי כלל שבידינו דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם. וא"כ דעת מר"ן להתיר במי מעין כמ"ש! וזכור אל תשכח דלהרמב"ם ז"ל הא ס"ל דסילון בכל גוונא כשר בין מחובר ובין שאינו מחובר ואין חילוק בין גשמים למעין כיון לדידיה סילון אינו עשוי לקבלה ואינו מקב"ט כלל. ולהרא"ש דמחמיר בסילון המחובר הא כתב דאין דין זה אלא במי גשמים ולא במעין. וכן הוא דברי רבינו הטור. ומר"ן נקט מילתא מציעאה וכאמור. להתיר במי מעין אפי' בסילון תלוש

וחזון הרביתי להרב ב"ח ז"ל שכתב בזה דדעת מר"ן להחמיר. כ"ס ויש מי שאיני מחלק בכך יעו"ש בד"ק. ותמהתי על החזון הזה דמנין זאת לו נגד כלל המסור בידינו דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם. והכא הא סתם לן ברישא כדעת הרא"ש ז"ל ועל סברת הרשב"א כתב ביש מי שאינו מחלק בהכי. וביותר יגדל התימא שגם הוא ז"ל מסכים הולך לכלל זה כמ"ש הוא גופיה לעיל בס' ק"ץ בדין טחתו על ירידה שהוא סעיף ל"ד ובס' קצ"ח סעיף ל"ד יעו"ש וכאשר הזכירם הרב יד מלאכי ז"ל ורמז עוד מקומות אחרים משם הרב"ח דבכולהו אזיל לשיטת הכלל הנז'. ולא ידעתי מדוע הרב ז"ל עשה חדשה בדין זה לומר דדעת מר"ן להחמיר כסברה בתראה נגד כללין בכל מקום והוא פלא

וכה הראוני שידי"ן רב אחאי הרב המופלא אביר יעקב מאיר יצ"ו קדמני בתמיהתי זאת על הרב ב"ח ז"ל בפס"ד שכתב ע"ד הבאניוס בשאלה המובאה מאלג'יר יע"א והיא לא נדפסה בספר הבהיר מעשה איש הנד"מ ממש למעלת הרב הגאון המפורסם מלך ירושלם ראשין לציון כקש"ת יש"א ברכה זצ"ל והניחה בתימה. ומדי עברי להשתעשע בד"ק ראיתי שבכמה ענינים שכתב יש להם קשר ויחס עם דברינו בפס"ק הזה עם שאין הנדונות שוות. והיה לי לנחת למשקו"ט בהדיה באהבה טהורה זכה וברה. אלא שכבר עבר המועד כי לא ראיתיו עד הנה ולמגמר בעתיקא קשה הוא. וד"ב

ואולם זאת חזיתי להרה"ג איש ירושלם יחי שמו לעולם שר המסכים על פס"ד הנז' עם ידי"ן הרב אביר יעקב יצ"ו לא עבר בשתיקה על תמיהתו על הרב ב"ח ז"ל. ותמה על הרב הנז' יצ"ו איך לא ראה דברי הרב"ח בדין מקוה שנפרץ וכו' שכתב מר"ן כשלא יסתום הסדק בדבר המקב"ט ויש מי שמתיר וכו' והרב ב"ח ז"ל כתב שמר"ן לא הכריע בין ב' הסברות והדבר תמוה מלבד שהוא הפך הכלל. הרב"ח סתר אדידיה מסעיף מ"ט לסעיף נו"ן. ולישב כ"ז הכי אמר מר שבדין זה דהמשכה ליתא להך כללא מכח ששני הדינים שפסק מר"ן אם איתא להך כללא שניהם לא יכונו דזה נגד השכל דבמקוה כולו שרי אפי' בדבר המקב"ט ובסתימת סדק אחד שלא יסתום בדבר המקב"ט כי ע"כ נראה שמר"ן דעתו להחמיר בשתיהן וזהו כוונת הב"ח שכתב ולא הכריע וכו' אלו תורף דברי קדשו בקצרה. ובהכי פירש כוונת הגאון החת"ס בס' קצ"ט שתמה על מר"ן ז"ל מ"ס מ"ט לס' נו"ן יעויין שם בד"ק בארוכה

ואנא אמינא מי יתנני כירחי קדם בירושלם בית תפארתי נהנה מזיו שכינתו וחכמתו ופה אל פה אדברה אליו. אשאל פי צדיק ויענני. ופשר דבר יגיד לי. דאטו כד הוה לן רק קושיא אחת על הרב ב"ח בההיא דסעיף מ"ט בדין המעין שכתב דדעת מר"ן להחמיר נגד הכלל שבידינו. הות קושיא אלימתא וצריך לה ישוב. ועתה שנותספה עוד קושיא אחריתי על הרב"ח בההיא דסעי' נו"ן דמקוה שנפרץ וכו' שהוא ג"כ הפך הכלל. פקעו שתיהן כאחד. ואין כאן קושיא. ונמציא להם תירוץ בשיטא חדשה כי ב' הדינין יצאו מן הכלל ודעת מר"ן להחמיר בשתיהן. וגם בזאת לא באנו אל המנוחה כי מי הכריחו למר"ן ז"ל לפרוץ גדר כלליו בפסקיו בנדו"ד. ולהזכיר סתם ומחלוקת ולפסוק כמחלוקת ואלו מרן רצה להחמיר בהך דמעין היה פוסק לחומרא בסתם כסברת אותו הפוסק אשר ישרה בעיניו. ועל בחירתו בדברי הפו' ההוא נסמוך כי קבלנו הוראותיו לקולא ולחומרא כידוע. ועם שהוא ז"ל דרכו להביא ס' הפוסק המתיר והאוסר בכל דוכתא. הא עכ"פ השרישנו כלל ההוראה דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם. ובזה נלך בטח. אכן לעשות מעשה נגד הכלל זו היא שקשה דמי הכריחו למר"ן לעשות כן האם אין זה פלא

ובעניותי אמינא כי הדר"ג שי' לרוב עבודת הקדש עול הצבור אשר עליו הסתפק אדוני רק בדברי הב"י אשר העתיק לפניו הרב הפוסק יצ"ו לרגלי המלאכה אשר לפניו. וע"כ עמדו לפניו גם דברי מר"ן בשלחנו הטהור כדברים מתמיהים מסעיף מ"ט לדין הבא אחריו. וע"כ נדחק לפרש דב' הדינים הללו אינם שומרים הכלל. האמנם לרואה הדברים במקורם ביתה יוסף בעיניו יראה כי הצדק את מר"ן ז"ל בכל דבריו ואין בהם אפי' ריח קל של הרגש וסתירה כלל. וכן אתמה על ידי"ן הרב הפוסק אביר יעקב יצ"ו אשר לתרץ קושית הגאון חת"ס בסי' קצ"ט על מר"ן הוכרח לדחוק עצמו מאד ולהמציא חילוק מחודש בין דין דמעמיד את המקוה לדין המעין. ואלו במקורן של דברים התירוץ פשוט מאליו. וכאשר אבאר בע"ה

הנה בהך דסעיף מ"ח ומ"ט בדיני ההמשכה דכתב מר"ן דבמעין שרי אפי' ע"י דבר המקב"ט. הנה שני הסעיפים הם לשון רבינו הטור ז"ל ככתבם וכלשונם. אשר רבינו הטור פסקם והביאם בחיבורו בלתי שום חולק. והזכיר הדינים האלה כדבר המוסכם. והם דברי אביו הרא"ש בפסקיו ובתשובותיו שהתיר בשופי את הסילונות אם ממשיכין ממי מעין. ורבינו הטור הביא דברי אביו הרא"ש וכוותיה נקיט להתיר במי מעין. הגם שבלי ספק רבינו הטור ראה את תשובת הרשב"א ז"ל שהרי דברי הרשב"א ז"ל שגורים בפיו כל היום לאלפי רבבה. בכ"ז דברי אביו הרא"ש נראו בעיניו יותר דכח התירו אתי עלה מדין המשנה יעו"ש בפסקיו והביא הדין בלתי חולק כלל. ומר"ן בב"י הוא שהזכיר תשו' הרשב"א. וע"כ בשלחנו הטהור ראה דברי הרא"ש ורבינו הטור וכותייהו פסק. ובפרט לס' הרמב"ם דהוא מתיר סילון בכל גוונא. אפי' במי גשמים כמש"ל אלא שהרא"ש לא נראו בעיניו דברי הרמב"ם למעשה. עכ"פ במי מעין שהרא"ש מיקל כ"ש הרמב"ם. וא"כ הו"ל הרמב"ם והרא"ש והטור כולהו ס"ל דבמעין כשר אפי' דבר המקב"ט. וכוותייהו סתם. ואח"כ הזכיר גם ס' הרשב"א ז"ל שהזכיר הוא בב"י בלשון ויש מי שאינו מחלק בהכי. ולפי כללין דסתם ואח"כ וי"א הלכה כסתם. א"כ דעת מר"ן להתיר במי מעין ככללין בכ"מ

האמנם ההיא דסעיף נו"ן של מקוה שנפרץ ובא