ומצור דבש קא

פש גבן רק לעמוד על הנך סילונות של עופרת המשוקעים בארץ וממשיכים מימיהם מהבריכות הגדולות שבעבאסיא לכל בתי העיר ומאלה הצינורות עתידים המקוואות שיבנו בעהי"ת להתמלאת מהצינורות האלה ע"י ברזא הקבועה בכותל העשוייה לפתוח ולסגור בעת הצורך וכגו"ד למיחש בעי דהא מתכות נינהו ובעינן הוויתן ע"י טהרה. שהרי מהצינורות האלה באים המים לתוך חלל אויר המקוה ע"י הברזה כאמור

ואולם כל חכם יבין שאין כאן חשש ושערי ההיתר פתוחים לרווחה: משלש סעיפים אשר אבארם אחת לאחת בע"ה כולם נכוחים למבין וישרים בעהי"ת: סעיף א'

דע כי הכא בנדו"ד לולא כי יגורתי מהסתת היצר ותחבולותיו. הא סמא בידן לתקן שגם במקוואות העתידים להבנות בע"ה בחצרות מולקי של יחידי וגבירי הקהל. שיעשו באופן שהמים הנמשכים מן הצינורות האלה יהיו נמשכין לחוץ תחילה או על שפת המקוה באופן שלא יריק הצינור מימיו לתוך המקוה עצמו. דבהכי המקוה כשר אפי' אם המים באים ע"י צינורות של מתכת המקב"ט וכפסק מר"ן ז"ל בסעיף מ"ח וככל מאי דכתיבנא לעיל. אכן מפני שהדבר טרחא יתירה לבנות המקוה תחת הברזא ולהפך הצינורות שיצאו לחוץ לשפוך מימיהן ואח"כ ישובו אל המקוה. ולא דברה אלא כנגד יצה"ר. אשר לסיבה קלה כזאת יעשנה להר תלול וגבוה. ויבוא לידי מניעה ח"ו. ואנן כדידן בעינינו הרואות סדר הבנינים ואופייה של מדינה. וגם כי הברזות והסילונות הם מקנה וקנין חברה הצרפתית המספקת מים לכל בתי העיר ואין שום אדם רשאי לשנות סדר תיקונן וכיוצא. וע"כ אין חפצנו ליכנס לשבילים המסופקים אשר אולי ח"ו יתגרה בהם היצה"ר רק עלינו לחפש ולמצוא אופן ההיתר המוחלט לעשות המקוה בסדר של אוהלים כאשר המה. אשר לא ימצא היצר מקום ממה להכנס ח"ו. וע"כ נניח להם את סילונם כמו שהוא ונבקש צדדי ההיתר. הפתוחים יותר

והנה נמצא עוד דבר קטן לעשות צינור קטן מעץ או של חרס ולתוחבו בפי הברזא או הסילון דבהכי נמי כשר אפי' אם המים באים ע"י צינורות של מתכות וכפסק מר"ן הכא בסעיף הנז' יעו"ש. והוא תיקון קל. אכן כבר מלתינו אמורה שחפצנו לעשות הדבר בלתי שום פעולה מחודשת מיראת העיכוב ומפחד לעג ההמון אשר לא ידעו דת ודין וכבוד אלהים הסתר דבר. ודי בזה לחכם לב. כי ע"כ לעת כזאת נניח כל אלה כל עוד אשר לא נדחקנו ונצרכנו להם. ונבוא לרחוב הרחב אשר התירו מבואר מצד הדין בעהי"ת. והרי עכ"פ שני אופנים להתיר הסילונות האלה הרי הם לפניך או להפוך פי הצינור לחוץ או לשום צינור קטן מעץ בפי הברזא או הסילון ששניהם כשרים מן הדין בשופי בלתי חולק. רק כי אנחנו נבקש אחר ההיתר היותר נקל כמ"ש. ומעתה אלכה ואבואה אל הסעיף השני בכחא דהיתירא. בעהי"ת: סעיף ב'

לפי מאי דכתיבנא לעיל בענין כלי המשמש לקרקע דחשוב כקרקע. ושכן נראה דעת מרן ז"ל כאשר כתבנו לעיל. הכא נמי הוו הנך צינורות כלי המשמש לקרקע. שהרי כ"ע ידעי דהנך צינורות של עופרת ובדיל מרוב רכותם אינם ראוים לשום פעולה אם לא שידבקו עם הכותלים או בקרקע כי אין להם כח לעמוד מאליהן בשום אופן וא"כ כל עיקר תשמישן הוא דבק עם הקרקע וא"כ ודאי דבטלי אגב קרקע, ואינן מקב"ט וכשרים

אלא גם אם לא נרצה להכניס עצמינו במשעול כזה ולהוציא דין מכח הפלפול והשקי"ט. ותרצה לומר דכיון דמר"ן לא פסקה בהדייא. אפשר דלא ס"ל הכי וס"ל דבעינן מחובר עם הקרקע ממש

עכ"ז הכא בנדו"ד הנך צינורות ממקום הבריכות הגדולות שבעבאסיא שהוא מקום ראש חיבור הצינורות האלה עד הבתים והחצרות כל הצינורות האלה של עופרת הם טמונים בקרקע ממש וכיון שהן טמונים בקרקע הרי נתבטלו עם הקרקע. שכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו בתשו' הנז"ל (כלל ל"א. ז') וז"ל אבל אם נתחברו בבנין עם הקרקע או שטמונים כולם בתוך הקרקע נתבטלו עם הקרקע וטהורין יעו"ש. ועם שיש איזה חצרות שהסילונות שלהם הם מחוברים עם הכותלים אכן אינם טמונים בקרקע ממש. ועושים זאת מפני חשש נקב שינקבו הצינורות לפי רוב השנים ואין אדם רואה אותם. ויבוא מזה נזק לבנין ונזק המים וכיוצא גם בזה אין חשש. שבהדיא כתב מר"ן הב"י ז"ל שכאשר הם מחוברים לקרקע אין הפרש אם טמונים הם בקרקע או לא דבכל גוונא כשר. וכתבה רמ"א ז"ל בהגה לסעיף מ"ח. וגם זה אינו אלא מיעוטא דמיעוטא ואפי' אותם החצרות שסילונותיהן מבחוץ ר"ל שכל הצינור הוא טמון בקרקע ממקום המשכת המים עד פתח החצר ובהגעתם לפתח החצר משם ואילך מדביקין אותם עם הכותלים בדיבוק חזק ע"י מסמרות ברזל תחובים בקרקע. וזה רק אחר שכל אורך הצינור טמון בקרקע ומקצתו הנגלה הרי הוא מחובר עם הכותלים במסמרות קבועים לא יזוזו ממנו. וגם זה מיקרי מחובר לקרקע. דלאו דוקא בנין הוא דמיקרי חיבורו עם הקרקע. שהרי ממקום שבאת אתה למד מתני' דכלים דדלת ומנעול ופותח. שכל אלו אין חיבורם עם הקרקע בבנין רק במסמרות וכיוצא ועכ"ז קרינן ליהו מחוברין עם הקרקע. וכן כתב הרשב"א שם הבי"ד מר"ן הב"י ז"ל שאפי' מחובר לדבר המחובר בקרקע כגון טבעת שבדלת אינו מקבל טומאה והא דלת וטבעתו שאין חיבורם ע"י בנין רק ע"י דבר אחר שהוא המסמר או תחיבתן בכותל קרית ליה מחובר והכא נמי לא שנה עם שגם בנדו"ד הא איכא תיקון קל להוציא עצמינו מידי שמץ פקפוק לטוח בטיט וגפסים את מקצת הסילונות הנגלים המדובקים בכותלים ע"י המסמרים שבזה הוו מחוברים בבנין אלא שאין אני רואה טעם לזה דבכל האופנים של טיחת הסיד וגפסיס וכיוצא לא יגיעו לחלק ממאה מחוזק הדיבוק ע"י כלי הברזל וחיבור זה עדיף מחיבור מעט טיט וגפסים דחיבורם בכותלים הוי חיבור ג"כ. הא מיהא לכל האופנים הא פלטינן מחששת הוויתן ע"י טהרה כיון דאית בהו חיבור לקרקע יהיה איך שיהיה אם מצד טמונים בקרקע ואי מצד מקצתן הנגלה הא בר תקנתא איהו כנז"ל ע"י טיחה במעט טיט מסיד וגפסיס. והוי חיבור לכ"ע. ועוד הסכת ושמע כחא דהתירא. בסעיף הבא אח"ז: סעיף הג'

היותר מרווח בכחא דהתירא דהכא בנדו"ד מימי הנילוס דין מעין יש לו כאשר יתבאר לקמן