צרור החיים (לונשטם) צד

ושייכות כלל עם אלה. והנה לא ראה החכם המעתיק גמרא ערוכה בסוכה דף מ"ו סוף ע"א שאמרו שם: ברוך ד' יום יום, וכי ביום מברכין ובלילה אין מברכין אלא באו לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין בר ברכותיו ע"כ. ופירש"י בכל יום ויום מעין ברכותיו, של שבת מעין של שבת, של חול, מעין של חול, של י"ט מעין של י"ט המאורע עכ"ל. וזה ממש מה שאנו אומרים בברכת מעין שבע, ר"ל מעין של השבעה ברכות אשר אנו אומרים בשבת בתפלת י"ח, שהן שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום, ואומרים מגן אבות במאמרו, נגד ברכות אבות מחיה מתים, נגד גבורות: האל הקדוש, נגד ברכת הקדושה: לפניו נעבוד ביראה ופחד, נגד ברכת העבודה: ונודה לך בכל יום תמיד מעין הברכות, והוא: אל ההודאות, נגד ברכת ההודאה: אדון השלום, נגד ברכת השלום, מקדש השבת, הוא מעין ברכותיו של אותו היום. ולפי זה כשתרצה להעתיקו על כרחך כה תעתיקהו, או"נד וו"יר ווא"ללען אי"הן שטע"טס, יעד"ען טא"ג דע"ס אווגע"נען פערי"אדע דע"ס טאג"עס גמ"אס, דאנ"קען. כבר אני רואה גודל הקושי שבהעתקה זו. אבל הוא הדבר אשר דברתי, שהתנגדות תכונת שתי אלה הלשונות, העברי בקיצורו, והאשכנזי באריכותו, תשלול אפשרות ההעתקה השלמה

ואולי על ידי שחשב המעתיק שמלת מעין, אינה לשון הקדש רק לשון המשנה, ויסב את פניו לבקש מלה כזו בלשון הקדש, נפל בפחת הטעות הזה אבל אם זה סבת טעותו, לשוא עמל. שאף שלא נמצא מלת מעין, בספרי התנך, הנה הוא לשון הקדש זך וצלול בלי ספק. ונגזר מן עין שיתרגום: אוי"גע, ונשאלת המלה בלשון הקדש על הגון הגורם שליטת העין בהחפץ, וחזה: ועינו כעין הבדולח: ויכס את עין הארץ, ועל דבר שיוצג לפנינו בשלימותו, אומרים בעין, כלומר בכל עינו, במראהו האמתי, ומזה: ואם בעינו עמד הנגע, ומזה אנו אומרים בלשון המשנה על גוף איסור שנתערב: שהאיסור בעין, ר"ל אינו בלוע, אבל הוא עומד לפנינו במראהו האמתי, ולכן על הדבר שיראה מקצת הענין, אנו אומרים מעין, כלומר מקצת מעין הדבר (אה"נליכקייט) וכה תפרש ונודה לך בכל יום מעין הברכות

בקדושת המלאכים עמוקת הכונה, יודה גם המעתיק, כי גם בשעה שהעתיקה ידע בעצמו שלא נודע לו הכונה הנכונה, ולפחות לא יחלוט העתקתו לאמת, ואנחנו בעניותנו קרבנו עצמנו מעט אל דרך אמתת הכונה הפשוטה בענינים הגבוהי' האל' בספרנו קדש הלולים, בעזר החונן לאדם דעת

והעיקר, מה שהעתיק המעתיק המלות: ברוך אתה ד' "געלאבט זייעסט דוא עוויגר" והוא טעות גמור בכל הברכות. שהמלה געלאבט, אינו התרגום של ברוך, אלא התרגום של שבח, אבל ברוך הוא נגזר מן ברכה, והוא ענין רבוי ההשפעה, כמו: הבה לי ברכה דיהושע: ואברכה מברכך, וכדומה ומלת ברוך הוא שם התואר לעצמו, והכי תרגמיני' בכל הברכות, ברוך אתה ד' וכו'

ואם תאמר, איך שייך לתאר אותו יתברך בתואר ברוך, הלא הוא האחד הגמור, השוה בתכלית ההשתוות שאין לומר עליו רבוי והוספת שפע, חלילה!. דע לך שיש באמת במלה זו אשר אותה ולא אחרת בחרו אבותינו הנביאים הקדושים נ"ע על כל ברכה ותהלה, מן העומק הרב, עד שכמעט אי אפשר להשיגו, אף כי להעתיקהו אל לשון אחר. והנני מעתיק לך מה שכתב אחד מגדולי הראשונים רבן של הריטב"א והר"ן ז"ל, רבינו אהרן הלוי ז"ל, בספר החנוך שלו במצוה ת"ל, וזה לשונו

"הלא הגדתי לך בני במה שקדם כי לשם ב"ה כל הכבוד וההוד, וכל הטוב, וכל החכמה, וכל היכולת, וכל