צרור החיים (לונשטם) פח

ותדע לך דהא כתבו התו' שם וז"ל ומשמע נמי בפ' כיצד מברכין דאפי' אמרה בלשון חול שלא כתיקנה יצא, דומיא דמנימון רעיא וכו' חזינן דמשוו להו האי דמנימון רעיא למתני' דאלו נאמרין, ושם ודאי לא יצא אלא בדיעבד, כיון דשינה ממטבע שטבעו חכמים. אבל אם מבין לה"ק ויכול לאומרה כפי נוסח חכמים ורוצה לומר בלשון חול שלא במטבע, ודאי דאסור לכתחילה א"כ מתני' דאלו נאמרין נמי דוקא מיירי כשאינו מבין בלה"ק, אבל אם מבין בלה"ק ודאי דצריך לאמרן בלה"ק דוקא. וגם זה ברור

הראתיך ב"ה מכמה ראיות ברורות שמי שמבין בלה"ק אף אם מבין ג"כ בלשון אחר, שצריך לומר כל התפלות והברכו' דוקא בלשון הקדש

ומלבד כל אלה הוא מן הסברא הישרה, שאחרי שהתפלה בלה"ק הותרה אף כשאינו מבין כמבואר למעלה בש"ות לשון אש, משא"כ בשאר לשונות דצריך דוקא שיבין אותו הלשון כמבואר מהתו' ריש אלו נאמרין שהבאנו בסמוך, א"כ מוכח בבירור שמדינא צריכה התפלה להיות בלה"ק ושאר לשונות לא הותרו אלא מדוחק, ולמה נאמר שכשמבין בלה"ק וגם בשאר לשונות שיניח חלה מלהתפלל בלשון הקדש שיוצא בו מדינא, ויתפלל בשאר לשון שאינו יוצא בו אלא מצד הדוחק? והוא סברת הר"ן שכתבנו למעלה, ואם סובר רש"י במגילה דמותר היינו משום דאין אנו חוששין במגילה אלא לפרסומי ניסא ומקילין בו בין לרש"י ובין לתוס' יותר מבתפלה וברכות, כמבואר למעלה בתשובת עונה לחש, אבל בתפלה דלא שייך האי סברא דפרסומי ניסא, מאיזה סברא נאמר דיוצא בשאר לשון, שאינו יוצא בו אלא מדוחק, במקום שיוכל לצאת מדינא לאומרו בלה"ק

באופן, שהוא דבר ברור שמה שאמרו בפ' ואלו נאמרין ומה שכתב הרמב"ם והטור והש"ע בהלכות ק"ש ובהל' תפלה ובהל' ברכות שנאמרין בכל לשון, לא אמרו אלא בזמן שאינו מבין בלה"ק, אבל אם מבין בלה"ק אסור לו להתפלל אלא בלה"ק, ואם התפלל בשאר לשון אינו יוצא ידי חובתו. (ומה שיש להקשות ע"ז מברכות נ"ד ע"ב ויישובו, עיי' לעיל בתשובת שפתי ישנים)

נמצא שלא תפול א"כ השאלה, אלא על מי שאינו מבין בלשון הקדש, אם יותר טוב לו להתפלל במנין העתקה נכונה וישרה, בלשון אחר, משיתפלל בלשון הקדש בלי שיבינהו? או אם לפחות שוים הם

? והתשובה על זה: לאו כל הלשונות שוים הם בענין זה, אמנם אלה הלשונות שבאה השאלה עליהם, ודאי יותר טוב להתפלל בלשון הקדש בלי שיבינהו, מלהתפלל בלשונות ההם אף אם יבינם, כי קשה מאד להתיר התפלה והברכות בהם, אפילו על צד הדוחק הגדול, כאשר נבאר בהשכל ודעת, בעזר החונן לאדם דעת

הלא מלתנו אמורה למעל' בש"ות שפתי ישנים, מתוך משנה ערוכה ובהסכמת כל הראשונים והאחרונים, דבפתיחת וחתימת הברכות צריך לשמור נוסח חכמים ואסור לשנותם כלל, ואם שינה בהם עיכב, ונקרא טועה במטבע הברכות וצריך לחזור ולברך במטבע

וגם אם לא שינה בפתיחה ובחתימה צריך ליזהר בנוסח הברכה שיאמרנ' כתיקונה. ואפי' כשאמרה בלשון אחר, צריך לו לדקדק בכונת נוסח הברכה ובדקדוק מלותי', כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בריש הלכות ברכות (וכבר הבאנו לשונו למעלה בתשובה הנ"ל): וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שת שתקנו חז"ל. ואף שלא נוכל לפרש האי לישנא דכעין, שיתרגם הברכות מלה במלה, כידוע לכל יודע מצחות הלשונות, שכפי השתנות טבע הלשונות ישתנו ערך מלותיהם מ"מ, צריכי אנחנו לפרש האי כעין לפחות על הכונה, שלא תשתנה כונת הנוסח בלשון הקדש, ע"י ההעתקה בלשון אחר בשום אופן. ואף שכתב הרמב"ם אחר זה: ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר שם ומלכות