צרור החיים (לונשטם) פז

דק"ש בכל לשון, ואי משום דכתיב והיו מהיכי תיתי לן, ללמוד מוהיו בהוייתן יהו, ולהוציא ק"ש מכלל כל התורה כולה דבכל לשון נאמרה, ולא הוי אמרינן דק"ש בכל לשון כמו כל התורה כולה, ווהיו אתי שלא. יקרא למפרע? וזו לפ"ד קושיא עצומה

אלא ודאי דאף למ"ד כל התורה כולה בכל לשון נאמרה, לאו למימרא דכל לשון שוה ללשון הקדש, ויכול לאומרו באיז' לשון שירצה, אלא לכתחילה ודאי צריך. לאמרם כולם בלשון הקדש, רק אי אינו מבין בלשון הקדש, יכול לאמרם בכל לשון וכיון דעל כל פנים יש מעלה יתרה ללשון הקדש בכל התורה כולה, שאם מבין בלה"ק אין רשאי לאומרו בכל לשון, ולא הותרו שאר הלשונות אלא מדוחק אם אינו מבין בלה"ק, שפיר אמרי רבנן, דאי לא כתיב שמע הוי אמינא, עד דנילף ממנו דין חדש שלא יקרא למפרע, יותר הוי ניחא לן למיעל גבי ק"ש ללשון הקדש עוד חד דרגא, ולמילף מוהיו דצריך לאמרו דוקא בלה"ק ולא בלשון אחר, אי לאו דכתיב שמע, בכל לשון שאתה שומע, וע"כ ילפינן מוהיו שלא יקרא למפרע

וכל זה נראה מבואר מדקדוק לשון התו' ריש פרק ואלו נאמרין, דז"ל שם: ה"ג בסדר המשנה, אלו נאמרים בלשונם, ופירוש כל אדם בלשונו שהוא שומע לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון פרסי, אבל בכל לשון משמע בין שומע ובין אינו שומע ובגמ' לא משמע הכי עכ"ל התוס'. מדנקטו התו' לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון פרסי. ולא נקטי לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון הקדש, או סתמא, לאפוקי מי שיודע בלשון זה שאינו אומר בלשון אחר. ש"מ דס"ל להתו' ז"ל, דבלשון הקדש לא מיירי מתני' כלל דאי מבין בלשון הקדש, ודאי דאינו יוצא בלשון אחר, ולא אשמועינן מתני' אלא דאי אינו מבין בלשון הקדש יכול לאמרן בכל ל' ולכן נקטו התוס' לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון פרסי, וה"ה לשאר לשונות זולת לשון הקדש, שלא יאמר אלא בלשון שמבין

ומ"ש התוספת שם סוף ד"ה ק"ש וזה לשונו: ונראה דהנהו נאמרין בכל לשון אפי' אינו שומע, הילכך לא דמי להנהו דמתני' דנאמרין דוקא בלשונם עכ"ל, זה קאי ג"כ אשאר לשונות דהנהו כגון הלל וקידוש אם אינו יכול לאמרן בלשון הקדש נאמרין בכל לשון אעפ"י שאינו שומע הלשון, אבל הנהו דמתני' נאמרין דוקא בלשונם, אבל לא קאי אלשון הקדש, דמזה לא איירי מתניתין כלל, ובלשון הקדש ודאי דנאמרין אפי' כשאינו מבין בלה"ק, וכדבררנו למעל' בש"ות לשון אש ב"ה

וכן פירש המ"א ז"ל דברי התוס' הנ"ל שכתב ברסי' ס"ב על מה דכתב הש"ע שם סעיף ב' יכול לקרותה בכל לשון וזה לשונו: בכל לשון, דוקא כשמבין הלשון וה"ה בתפלה ובה"מ, אבל ק"ש וברכת הפירות והלל יוצא אפי' אינו מבין הלשון ותוספות רפ"ז דסוטה) ועמ"ש רס"י קצ"ג עכ"ל. כונתו ג"כ דפירוש דברי התו' אכל לשון קאי, אבל לא אלשון הקדם, וזה שמסמן וערסי' קצ"ג כלומר דשם נתבאר דבאמירה ודאי יוצא בלה"ק אליבא דכל הדעות אף כשאינו מבין, וכאשר בררנו הדברים יפה ב"ה בתשובה הנ"ל. והדברים ברורים לכל מעיין בצדק ב"ה

שוב ראיתי להפרי מגדים אשל אברהם שם ס"ב שפירש ג"כ דברי התוס' ודברי המ"א כדברינו

ומ"ש התוס' בסוטה ל"ג ד"ה וברכת המזון, דלרש"י ל"ג מנלן משום דלא בעי קרא דמה"ת דליבעי לה"ק. והם ז"ל פירשו דבעי קרא דלא נילוף מברכת הר גריזים וכו' להכי כתיב וברכת את ד' מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה וכו' יעוי"ש. כל זה קאי אמי שאינו מבין בלשון הקדש, אבל מי שמבין ודאי דצריך לאמרו דוקא בלה"ק: