צרור החיים (לונשטם) פה

חכמים ללשון הקדש אותה מעלה יתרה ממש שנתנו לה במגילה, ומוכח לפ"ז גם כן, דעיקר דינא דתפלה וברכות אינו אלא לומר אותן בלשון הקדש, ולא הותרו לומר בשאר לשונות, אלא מדוחק

וכיון שכן, שפיר דנינן להו לתפלה וברכו' ממגילה מק"ו, דמה מגילה דאינה בא אלא לפרסומי ניסא, ואפילו בשמיעה יוצא אף מי שאינו מבין, אמרו שמי שמבין ג"כ בלשון הקדש, כיון דלא הותרה לכתוב בשאר לשונות אלא מדוחק, אינו יוצא ידי חובתו אלא בלשון הקדש: תפלה וברכות דלא שייך בהו פרסום, לכ"ש דכשמבין לשון הקדש וגם לשון אחר דאינו יוצא בלשון אחר, שלא הותרה האמירה בו אלא מדוחק, אלא צריך דוקא לאומרו כדינא בלה"ק

וראי' לדברינו מדברי התו' סוטה (דף ל"ב ע"א) בד"ה ק"ש וכו' שכתבו תימה אמאי שייר הלל וקידוש וכו', בשלמא מקרא מגילה איכא למימר להכי שייר דתנן בפ"ב דמגילה הלועז ששמע אשורית יצא וכו' עכ"ל. פי' דאיכא למימר להכי שייר מקרא מגילה, דלא דמי להנהו דיש במגילה מעלה יתרה ללה"ק, דאפי' הלועז ששמע אשורית יצא, משא"כ בשאר תפלות, שמי שאינו מבין אינו יוצא בשמיעת לה"ק, והוא כשיטתייהו בברכות גבי סופר מברך וכו' ואי ס"ד דבהני דמתני' יצא בלשון אחר אעפ"י שמבין בלה"ק, עדיפא הוי להו למימר, דלהכי לא קתני מקרא מגילה, לפי שמי שמבין בלשון הקדש צריך דוקא לאמרה בלה"ק אף אם יוכל לאמרה בלשון אחר, משא"כ בהני דמתני' דיוכל לאמרן בכל לשון אף אם מבין בלה"ק ג"כ. אלא ש"מ דס"ל להתו' דגם הנהו דמתני' אינן נאמרין בכל לשון, אלא אם אינו מבין בלה"ק. דלפי סברתן בברכות גבי סופר מברך ק"ו הוא ממגילה וכדכתיבנא. ודוחק לומר דהתו' כרש"י ס"ל במגילה דיצא בלע"ז אף כשמבין ג"כ בלשון הקדש, דא"כ אמאי לא אשתמיט חד מהראשונים והאחרונים לומר דדעת התו' כרש"י. אלא ודאי דאין ראי' מזה ומטעמא דאמרן, דגם בתפלה אינו יוצא בלשון אחר אלא כשאינו מבין בלה"ק (ובסמוך יבואר אי"ה דאף דעת רש"י ז"ל כן הוא)

אלא אפי' לדעת רש"י ז"ל, דסבר במגיל' דאפי' מבין גם בלה"ק יוצא בלעז, הנ"מ במגילה דאין אנו חוששים רק לפרסומי ניסא, וכיון שמבין מה שקורא איכא פרסומי ניסא. אבל בתפלה ובברכות דלא שייך האי סברא דפרסומי ניסא, גם רש"י מודה דאם מבין גם בלה"ק שצריך לאמרן בלה"ק דוקא, ואם אמרן בלשון אחר אינו יוצא י"ח

וראי' ברורה לזה, מהא דאיתא בברכות דף מ' (כבר הבאנוה למעלה בתשובת שפתי ישנים) מנימון רעיא כרך ריפתא ואמר בריך רחמנא מארי' דההיא פיתא אמר רב יצא וכו' מאי קמ"ל, אע"ג דאמרה בלשון חול תנינא אלו נאמרין בכל לשון וכו', סד"א ה"מ דאמרה בלשון חול כי היכי דתקיני רבנן, אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקיני רבנן אימא לא קמ"ל, ע"כ

והנה מלשון הגמ' זה משמע דהאי דינא דמנימון והאי דאלו נאמרין שוים הם, אלא דאי לאו דרב לא הוינן למידין להאי דמנימון ממתני' דואלו נאמרין, משום דלא אמרה בלשון דתקיני רבנן, קמ"ל רב דשוין הן. ולכאורה יקשה, דהא גם אחרי דאשמועינן לה מרב, לא דמי, דהא מתניתין דואלו נאמרין משמע לכתחילה, דלכתחילה נאמרין בכל לשון, והכא במנימון לא אמר רב אלא דיצא בדיעבד, אבל לכתחילה ודאי לא' דהא אפי' לא שינה ממטבע הברכות כי הכא, רק שינה בנוסח, ג"כ אינו יוצא בדיעבד, כדתנן במתניתין על כולם אם אמר שהכל יצא בדיעבד אבל לכתחילה לא. והכי הל' לתרוצי. מתניתין מיירי כשאומר ממש כנוסח הברכה, ואז נאמרין בכל לשון אפי' לכתחילה, אבל בששינה נוסח הברכה דאפי' בלה"ק אינו יוצא אלא בדיעבד, הוי אמינא