צרור החיים (לונשטם) פא

וזו היא הכונה הפשוטה של ס' הכונות ז"ל. שלא תאמר, שאנשי כנה"ג, לפי גודל קדושתם ועומק השגתם, לא מצאו תפלה והודאה הגולה לעבוד את אלדינו שבשמים, כי אם נוסח אחת השוה לכל ישראל בכל המקומות אשר הם שם, ואך בנוסח הזה נשא לבבינו אל אל בשמים, ואל כל שאר המנהגים, ארובות השמים נסכרו, אבל לא כן הוא, כי אם, מדינה ומדינה, כפי השתנום איכותה, וטבעה, ועניני צרכי', ישתנו נוסחות התפלה המסוגלים לעבודת הבורא ואנשי כנה"ג לא קבעו רק שרשי ויסודות התפלות והברכות כמו הפתיחות והחתימות כפי דיניהם, והזכרת השם ומלכות, ותוכן המטבע של ברכה וברכה, הן הנה יהיו לכל עדת ישראל חוקה אחת, חק עולם ולא יעברנהו. ושאר הנוסח תקנו הם, ר"ל אנשי כנה"ג, כפי ענין מקומם, והניחו לחכמי הדור שבכל מדינה ומדינה לשנותם כפי ענין ארצם על פי חכמת אלוד' אשר נחה בימים ההם ביתר שאת על ראשי עם קדש

ולפי שידוע שארצות י"ב שבטי ושראל היו משונים הרבה האחת מזולתה בענינם ובסגולתם, ובדברי צרכיהם, והי' להם לכל אחת נוסח הברכות והתפלות המתוקנות מימי קדם לפי ענין סגולת הארץ, לכן כתב בעל הכונות (שמדבר מארץ ישראל לפי שהוא ענין ידוע, או מפני שהוא הי' בארץ ישראל) שלא תאמר שמכל נוסחות הארצות האל, אך אחת מהם היא הנכונה שקבעוה אנשי כנה"ג, כי אחת דברו ושתים לא שמענו מהם, באופן שלשאר הנוסחאות ננעלו שערי שחקים מעבור תפלה, לא כן הוא, אבל י"ב שערים בשמים כנגד י"ב שבטים, כלומר שכל שבט ושבט יש לו סגול' מיוחדת בענין תפלתו לפי ענין מקומו שעל ידה ישפוך שיח לפני ד' וימצא השמים פתוח' מנגדו. זהו לפענ"ד אמתת פשטות דברי בעל הכונות ז"ל

נמצינו למדין מזה, שכל אחד ואחד המתפלל כפי מנהגו אשר תקנו לו הקדמונים, הוא המנהג אשר ראו החכמי' הגדולים האלה היותו המנהג הנכון והנוסח' הנכונה לפי המקום וטבעו. וכולם מנהגי ישראל יחד, הנם מכוונים אל המטרה הנכונה, אשר עלי' כונו אנשי כנה"ג ביסודו' התפלה אשר קבעו עלינו לחק עולם ולא יעבור

וכיון. שכן היטב אשר דבר המגן אברהם ז"ל, שהמנהגים שנהגו בשרשי התפלה, אין לשנות ממנהג מקומו לבד מה שנזכר בגמ' שוה לכל, שהם מה שהזכרנו למעלה מיסודות התפלות שתקנו אנשי כנה"ג ז"ל אשר לא ישתנו בשום מקום ובשום זמן וצדקו דברי הירושלמי שכתב אעפ"י וכו' אל תשנו ממנהג אבותיכם. שבכל מקומות ישראל, שנשתנו במנהגיהם ונוסחאותיהם מימות עולם ושנים קדמוניות, אין אדם רשאי לשנו' מנהגם. כי כמוהם כי"ב השבטים ע"י שנוי המקומות וסגולות הארצות, מצאו החכמים הראשונים נכון לשנות הנוסחאות כפי אשר עיני חכמתם ראו היותם מסוגלים במקום הזה להעלות תפלות בני ישראל השמימה, כי כן הניחו אנשי כנה"ג לחכמי ישראל בעת הזאת לעשות כטוב וכישר איש על מקומו ואיש על ארצו. נמצא כל נוסח ונוסח לפי מנהג מקומו הסכימו עליו אנשי כנה"ג, ואסור לשנות מנהגם

הוא הדבר אשר דברנו, שאחרי שאלה הנוסחות של האשכנזים והספרדים או המזרחיים והמערביים, אשר מעולם לא נשתנו בענין הפתיחות והחתימות, גם לא נשתנו בתוכן המטבעות, זולתי בנוסחאותיה' הם משונים זה מזה, ואדם אין בארץ אשר נודע לו מתי התחילו המדינות האלה, להשנות זה מזה, השנויים האלה לא ילידי חלוקת הסברות הנה, שנאמר עליהן שאחת מהן תצדק אבל מעת התיסדות תפלותינו וברכותינו על ידי אנשי כנה"ג, נתחלקו הארצות האלה במנהגיה' ובנוסחאותיה' לפי ראות עיני חכמי הדור ראוי לשנו' לפי סגולת המקומות והארצו', ועל נוסח שניה' בארציה' הסכימו אנשי כנה"ג, ואין לשנותם.