צרור החיים (לונשטם) פ

מהם האמתי שתקנו אנשי כנסת הגדולה, ויוצאים בו לכתחילה, ובזולתו אין יוצאין אלא בדיעבד כדין משנה בנוסח הברכות

ולחות דע בין שתי המנהגים האלו אי אפשר לשום אדם בדורותנו

הן אמת נכון הדבר שדעת הרמב"ם מסכי' בכל התפלות והברכות לדעת המזרחיי' (ובתלמודנו אין הוכחה מספקת לזה כמו לזה). אמנם צריכין אנו לדעת שבעת אשר האיר פני המזרח מאור חכמת הרמב"ם ז"ל וחכמי דורו, גם בארץ המערב הבריקו כוכבי החכמה עד להפלא, ובפרט הגאוני' הגדולים חכמי צרפת כמו רש"י ור"י ור"ת ורשב"ם וכמוהם הרבה השרידים אשר ד' קורא

והנה ידוע הוא שמעת אשר החל הגלות החל הזה בעונותינו שרבו, לא חדלו רגלי חכמת תורתנו הקדוש' מלהתמוטט בכל דור ודור, עד שהרמב"ם ז"ל עם שהי' כל דורו מלאים חכמים וסופרים, כתב בהקדמתו לספרו הגדול היד החזקה גם בהקדמתו המפוארת לחיבור המשנה, שאך ראותו התמוטטות החכמה בכל דור ודור הסבה את לבבו לחבר מחברות הקדש האלו למען ישענו עליהם הדורות הבאים. ואם חכמת סופרים נסרחה בכל דור ודור במקומו של הרמב"ם, אין ספק שהי' כמו כן בארצות המערב. באופן, שכמו שמדורו של הרמב"ם ורוב חכמתם נוכל לשפוט על יתר שאת החכמה בהדור שלפניו, וממנו על שלפני פניו, כן מגדולת חכמת בני המערב בעתים האלו, נוכל לשפוט על רוב החכמה שהיו בארצות האלו בדורות שלפניהם, ושלפני פניהם. ומזה אנו רואים, היות בשני חלקי הארץ האלו, המזרח והמערב, אשורי החכמה האלד"ית שוים כל עת בעלייתה ובירידתה

ומעתה, אם אלה הגדולים גבורי כח במלחמתה של תורה עמדו על עמדם במנהגיהם ובנוסחתיהם, ואין מי יעמוד לתוך ביניהם, איך נעמוד אנחנו אשר כמעט אין ערוך לשכלינו עם אלה הדורות הקודמים, עד שנוכל לומר עליהם אם המה כבני אדם וכו', לתוך ולבצע ביניהם, לבחור הדרך והמנהג הנאות לפי משפט שכלינו הדל, ולפרוץ גדרות עולם אשר יסדו אבירי הרועים

אבל, הנלענ"ד הוא שאין המנהגים האלו במחלוקות שנוים, עד שיהי' אפשר להכריע ביניהם, איזה מהם, יצדק, אבל כולם כאחד אמתיים המה, כולם אחזו הדרך האמתי והנכון אשר לפניהם, ולא נתחלקה מעולם עדת ד' לשנים, אלו ואלו דברי אלדי"ם חיים

הנה, זה לשון המ"א בריש סימן ס"ח: אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה, אין לשנות ממנהג מקומו, כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג, לבד מה שנזכר בגמ' שוה לכל (הכוונות) וז"ל הגמ' ירושלמית, אע"פי ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל, וכן כתב בספר חסידים סי' רנ"ו, עכ"ל המגן אברהם ז"ל

ואם ניקח הדברים כפשוטן. ונסתר פנינו מהביט בעין החקירה אל ענין הי"ב שערים שהזכיר בעל הכונות לעומק ההסתר שבו, נמצא דברי המ"א תמוהין, שאחרי היות רק י"ב שערים בשמים כמנין השבטי' איך כתב סתם שלא לשנות ממנהג מקומו וגם בגמ' ירושלמית חמרו סתם אל תשנו ממנהג אבותיכם ה"ל להתנות שלא יהי' מנהג אחר, זולתי אחד ממנהגי הי"ב שבטים

? אמנם, עם כי סוגרו עינינו מראות אלה תפוחי זהב כונות המקובלים הגבוהות הצפונים באוצר תוכיות אמרות קדשם, לא בעבור זה נחדל מהתענג באלה משכיות כסף הפשוטים השטוחים על פני אמרותיהם באופן שיבואו דברי המ"א והירושלמי צודקים בלי פקפוק.