צרור החיים (לונשטם) עט

לפנינו, ואין ענין הש"ץ כי אם לסדרם בנגינתו, לומר כל אחד לפי סידורו ומקומו הראוי

ובזה אנו מרויחים הרבה, שאם יאמרם הש"ץ לבדו, אשר על פי הרוב אינו מבינם כולם, ולא ימצא כי אם מעט מזעיר שיהי' חזן בקי בפיוטים כולם, ויאמרם בכונה הרצוי', כדינו, א"כ ע"פ הרוב לא יצא ומכ"ש הצבור שאינם אומרים כלל, כי אם בתורת דיעבד, אבל אם כל הקהל יאמרו הפיוטים עם הש"ץ, הנה ודאי אינם מפסידים בזה, לפי שכולם בקיאים באמירתם, ויצאו בתורת דיעבד, אף שאינן מבינין אותן, ומרויחים בזה הרבה, אחרי שבתוך עדה קדושה, קהלת תהלת ישראל, לא ימלט שימצאו בהם אנשים היודעים ומבינים הפיוטים על בורים, כי לא אלמן ישראל מאנשים יראי ד' אשר על כל הדברים האלה יגיעים עדי ימצאו. והמה יוצאים ידי אמירת הפיוטים כדינם לכתחילה

והשומע תפלה, ומאזין תהלה, ירפא לשוננו כמאז וכבתחילה, וישימינו בארץ לשם ולתהלה, כי ארמון על משפטו ישב ונבניתה העיר על תלה. והנלענ"ד כתבתי

ועתה, אחר אחרון אני בא בנדון חילוק שו נוסחות הספרדיים או המזרחיי' (כי מנהג הספרדיים הוא מנהג בני המזרח) מהאשכנזים או המערביים

תשובה. לפענ"ד שני המנהגים יצדקו ב ויתהללו איש איש על מקומו, וכל אחד מחויב להחזיק במנהג מקומו וארצו, ואין אדם רשאי לשנות את מנהגו כחפצו

הנה העת והעונה אשר החלו בני ישראל להסתפח בארצות האלו, לא נודע לשום איש על נכון, ואף לא לסופרי קורות העתים אשר לא מבני ישראל המה. את זאת אנחנו יודעים מהם, היות זה כבר כמה וכמה מאות שנים אשר שמענו את שמע העבריים בארצות האלה. וכפי אשר יספרו סופרי עמנו כמו בעל שלשלת הקבל' וסדר הדורות, כבר נתיישבו היהודים בארצות האלה מימות הגלות הראשון, וכמה קהלות גדולות אשר לא שבו בעלי' השני'. וכאשר לא נודע זמן התיישבותיהם, כן לא נודע זמן התחלת תיקון מנהגיהם, כזה כן זה קפצה עליהם הזקנה, ועברו עליהם שנים למאות ואולי לאלפים

ואין ספק שבעת שתקנו עזרא ובית דינו אנשי כנסת הגדולה סדור וקביעות מועדי התפלות והברכות, לא לארץ ישראל לבד סדרום וקבעום, אבל שלחו אותם אל כל קצוי הגולה, וגזרו עליהם על קיום סידור ותיקון התפלות והברכות אשר יסדו על פי ד' ברוח קדשו. וכל בני הגולה כאשר ראו את כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד', לא נסו מן הדרך אשר הראה להם, וקימו וקבלו עליהם לעשות ככל אשר יורו אותם כהני ד' אלה

וראי' לזה שהלא כבר בררנו למעלה בתשובת שפתי ישנים, שעיקר המעכב בברכות הוא נוסח הפתיח' והחתימ', שהפתיחה והחתימה אין אדם רשאי לשנותם, ואם שינה בהם טועה ולא יצא י"ח, אבל נוסח הברכות (אם לא אמר נוסח שאינו. מטבע כלל) אינו מעכב בדיעבד אם שינה אותו, או הוסיף עליהם או פיחת מהן דבר

וכן אנו רואים בשתי מנהגי הנוסחאות הנ"ל, שבענין פתיחת וחתימת הברכות אלו ואלו שוים, ואין בהם שום חילוק בתוכן כונתם. אך את אשר נתחלקו המנהגים הוא רק בנוסח הברכות, שבזה נמצאו שינויים ממש בכל ברכה וברכה, מקום שהמזרחיים מאריכים, המערביים מקצרים, ומקום שהמערביים מאריכים המזרחיים מקצרים

מזה אנו רואים את אשר שני המנהגים האלה עולות בקנה אחד, ממקום קדוש אחד מחצבתם, ועל יסוד אחד הושתתו, על נוסח הברכות והתפלות שקבעו אנשי כנסת הגדולה לכל אשר בשם ישראל יכונה, נמצא שאין אנו שואלים רק על נוסח הברכות שבו יתרחק המזרח ממערב, איזה