צרור החיים (לונשטם) עז

כפי ענין זמנינו, באופן שנוכל לשפוט מהם על גדולת חכמת וקדושת כל מחברי הפיוטים אשר לנו

ומה מאד הפליא לעשות הגדיל תושי' החכם הגדול ר' וואלף היידנהיימער, במחזוריו אשר העתיק ללשון אשכנזי שמלבד אשר הראנו את ידו הגדולה בהפענח צפנות מחשבות הפייטנים, ויצג מחשבותם לעיני כל, לבושי לשון אשכנזי הצחה והנעימה: עוד קבץ כאמיר גורנה מחברי כל פיוטי ופזמוני פולין ואשכנז וספרד, בשמותם למשפחותם לבית אבותם, ויראנו נפלאות מגודל קדושת המחברים האלה, זיו יקרת קדושת המחברים האלה, עודנו שוכן על מפעלות ידיהם, ורוחם הטהורה עודנו מרחפת על פני ילדי מזימותיהם ועינינו רואות התחלחלות נפשות כל יראי ד' בעת שפכם שיח בתפלות האלו לפני ד', עם שאינם מוצאים בם טעם המליצה ונועם הלשון: הוא נוגה כבוד הנפשות האלו המושכות חוט של חסד על בניהם אחריהם, למען יהיו לזכרון לפני אלדיהם, ויהי נועם ד' עליהם

והנה התמדת המשכנו אחרי הפיוטים האלה ויקרתם בעינינו, הוא עצמו לך לאות, היות גודל קדושת המחברים סבה ליקרת מעשיהם. כי הנה אנחנו רואים בימינו גדולים חקרי לב, המפליאים אזן כל שומע, לנועם צלצל שירותיהם אשר יקדישו לד' להללו ולשבחו, והמה, עם עוצם יפים, אך ברגע הראשונה להתחדשותם ישמחו לב רואיהם, אכן כאשר יקראו פעמים שלשה ושנים ויתרגלו על אזן שומעת, חיש מהר יקל כבודם עוד רגע וישתכחו בעיר

לא כן אלה הפיוטים המסורים לנו מאבותינו הקדמונים ז"ל, שעם היות זה רבות בשנים אשר התנשאה לשוננו הקדוש להתראות לפנינו במעטה חן והדר, ונפשנו יודעת מאד היות לשון הרבה מאלה הפיוטי' מגומגמים ומוקשים, נעדרי כל חן המליצה ונועם הלשון עם כל זה עוד תתיקרנה בעינינו, להלהיב כל לבב יראי ד' מדי עברם על גדותי שפתיו, עד התרגש לבבם אל החלחול והרתת ועפעפיהם יזלו מים ויעוררו לבות אומריהם וישיבו את נפשם אל אביהם שבשמים. היש אות גדול מזה על עוצם הקדושה אשר תחול על הפיוטים האלה אם לקדושת הענינים הצפונים תחת צפוי שטחיותם ואם ליקרת נפשות אבותיה מחולליהם, אשר לגודל קדושתם וחכמתם בימי חייהם, לא תשלוט יד הזמן במעשה ידיהם

? ועתה מי זה אשר יערב לבו לגשת בין אלה אילי קדש לשנות מעשיהם אף כקוצו של יו"ד? הלא כגעת בהם יד אחד העם שאינו מגיע לגדר גדולת המחבר, עד מהרה יסירו הצניף הטהור הזה מעל ראשו, ישליכו מעליהם אדר היקר, ובכבודם יתיימרו

והנה, כדבר הזה אנחנו רואים בין העמים שבסביבותנו אשר לא מבני ישראל המה, שעם היות תפלותיהם ושירותיהם אשר הכינו להם המחברים החדשים, רובם מיוסדים על אדני השיר והמליצה הצחה, עם זה לא ישלחו יד באלה השירים והתפלות, יסדו להם חסידיהם. הראשונים, לשנות אף אפס קציהם, עם היותנו רואים בעין, העדר יופי השירים האלה, המיוסדים זה כמה מאות שנים בערך ערבות ונעימות השירים אשר נעשו בימינו

יען כי העדר הנועם הזה עצמו, אות הוא על יושן השירים, והוא אשר ממנו יתפעלו לבות אומריהם יותר, מכל ערבות השירים החדשים. ועתה אם הם אשר לא כונו רק את אשר אמרו, ותחת אמריהם לא נטמנה מחשבה זולתה, מחשיבים מלאכת מחשבות חסידיהם הראשונים, לבל ישנו את טעמיהם. אנחנו אשר מלבד היותנו יודעים כי כל עדת מחברי הפיוטים כולם קדושים וחסידי עליון, הננו יודעים בבירור אשר יטמינו בכנפי פשטותם כמה כונות רבות ונשגבות, לא יבינום כי אם בני עלי'