צרור החיים (לונשטם) עה

עבודת בוראם כל ימיהם, וברכו ברכה לבטלה בכל עת אשר ישא על שפתיו שם אלדיו לעבוד ולברך בשמו. כי לא יטוש ד' את עמו, ישא אליהם פניו לקבל תפלתם וברכותם ואף אם לא יבינו מה יעשו שפתותם, פנה אל תפלת הערער ולא בזה תפלתם

וברוך היושבי בשמים, אשר נתן לנו ידים, ללמד זכות על אלה התפלו' הנאמרות בלי לב רק בפה ובלשון ובשפתים, כי גם אלה חלק יעקב, יעלו אל הר ד' אל אלדי"ם חיים, לשאת תפלה ערב ובוקר וצהרים, והוא יתברך ברחמיו יתן עלינו מרוחו פי שנים, ובדרך אשר נלך בה יהיו לנו לעינים, לחקות על דברי חכמינו ורבותינו הקדמונים ז"ל ולהכריע צדקם במאזנים, עד ישמעו אזנינו קול תרועה ומצלתים, החרשים שמעו, והעורים הביטו, וממעיני הדעת תשאבון מים, בהר ד' בירושלים. ש"ות בישישים חכמה ילמד זכות על הפיוטים קשי ההבנה ויבאר שאין להאשכנזים לשנות מנהגם למנהג ספרד ולא הספרדים למנהג אשכנז. מעשה אבות ראו בנים. יצחקו למו אמרו נחכמה. אל בני. אל תהינו הרוס בנינים. אל תעפילו עלות הבמה. חכמה יודיעו רוב שנים. באורך ימין בין. ובישישים חכמה. בישישים חכמה

שאלה. הפיוטים שאנו אומרים בתפלו' ובברכו', בשבתות, בחגים, ובצומות, ורובם נכתבים בלשון מגומגם מאד, וברמזים רחוקו', עד אשר יקשו להבין אפי' לחכם לב ומבין בלשון הקדש, וכמה מהם כדברי הספר החתום: מצוה לאמרם, או לא ואם יצא האדם ידי חובתו בהגות לבו מאין תבונה, או לא? ואם רשאים אנחנו לשנו' את טעמם, על פי דרכי מליצות לשון הקדש הנאות או לא? גם בענין שנויי נוסחות תפלו' ופיוטי הספרדיים מן האשכנזים, אם אחת