צרור החיים (לונשטם) עא

דף מ' דהוי מברך בריך רחמנא מרי' דההיא פיתא. אבל אנן שיש לנו סדורי תפלות וברכת המזון נדפסים לפנינו ויכולה לברך ברכת המזון בלשון הקדש, ודאי יוצאת אף שאינה מבינה, דלא יחלוק הרא"ש על כל הגדולים הנ"ל, שלא כתבו אלא שבשמיעה מפי אחרים לא יצאו, אבל באמירת עצמן יוצאות

והנה בנו רבינו הטור, שנמשך אחר אביו הרא"ש ז"ל, לא כתב רק שאינן יוצאת בשמיעה, אבל לא כתב שאינן יוצאות באמירת עצמן. גם הב"י שהביא כאן בסימן קצ"ג לשון הרא"ש כהווייתו, כתב לעיל בסי' קכ"ד: אבל אינו מבין מה שהש"ץ אומר אינה יוצא בשמיעה. ואם איתא דלהרא"ש אפילו באמירת עצמו אינו יוצא אם אינו מבין, לא הוי שתקי הנך רבוואתה למכתב בפי' ההיא חידושא רבה, דאף דאינו צריך כונ' לפירוש התפלה, מ"מ אם אמרה בלי שיבין לה"ק לא יצא. אלא ודאי כדאמרן, דלא פליג הרא"ש בזה, דאם אמר התפלה בלשון הקדש אף אם אינו מבין יצא, וכדפרישנא

והנה גם דברי רבינו יונה צריך אתה לפרש כדברינו, דז"ל בברכות שם: עוד נראה למורי הרב שהנשים שאינן מבינות ל"הק, צריכות לברך ברכת המזון לעצמן, ואינן נפטרין בברכה ששומעין מהאנשים, דמ"ד סופר מברך וכו' זהו כשהבור אינו יודע נוסח הברכה אבל מבין הלשון, אבל כשאינו מבין אינו יוצא, וה"נ כיון שהאשה חייבת ואינה מבינה לשון הקדש, אינה נפטרת מהאנשים, אלא צר צריכה לברך ברכת המזון בלשון שהיא מבינה וכו' עכ"ל

הנה פתח וכתב סתם צריכין לברך ברכת המזון לעצמן, ולא הוציא אלא השמיעה מפי אחרים, דמשמע דיכולין לברך לעצמן בלשון הקדש, אף שאינן מבינות וסיים אלא צריכה לברך ברכת המזון בלשון שהיא מבינ' משמע אבל בלשון הקדש שאינה מבינה לא תברך, ויסתור א"כ דברי עצמו תוך כדי דיבור

ולפי מה דאסברן להלן יפורש יפה, דבזמנם רוב העולם לא היו בקיאי' בברכות, כיון שהיו צריכים ללמדם על הסדר בעל פה, והיו צריכים שיוציאם הבקי, ואשה שלא היתה מבינה בלה"ק, ודאי דלא היתה בקיאה בנוסחת ברהמ"ז בלה"ק, וכיון שלא היתה יכולה לצאת בברכת אחרים הבקיאים, לא היתה יכולה לברך בהמ"ז כלל: והיתה צריכה לברך בלשון שמבינה ובאיזה נוסח שיכולה כגון האי דמנימון, וא"כ, גם מה שהתחיל רבינו יונה לומר, צר יכין לברך ברכת המזון לעצמן, אי אפשר לפרש דבריו, רק שתברך בלשון שמבינה, וכמו שכתב לבסוף

אבל אם היתה בקיאה בנוסח הברכה, ודאי לית מאן דפליג דבאמירה בעלמא גם בלא הבנת הדברים יוצאת ידי חובתה. ולפ"ז אנן דסדורי התפלה מצוין ביד כל, וכולנו בקיאים בנוסח הברכה, אין ספק דבאמירה אף בלא הבנה, אנו יוצאין ידי חובתנו

ולכן הד"מ ברסי' קצ"ג על מחלוקת רש"י ותו' בההיא דסופר מברך ובור יוצא, כתב וז"ל וכן בסמ"ג דחה דברי רש"י וכתב ולכן טוב שה נשים יברכו לעצמן עכ"ל. הנה אף שדעת בה"ג ודאי הי' שהנשים יברכו לעצמם בלשונם, כאשר ביררנו, שבזמנם לא היה אפשר שיברכו לעצמם, כי אם בלשונם, זולתי על דרך המיעוט מאד, לא כתב הד"מ כי אם אותן המלות שהנשים יברכו לעצמן, שבימיו כבר היו סדורי התפלות והברכות מצויות הרבה, והיו יכולות לברך מתוך סדור התפלה שלפניהם אף שאינן מכירות

ומזה תדע ותבין שמה שכתב רבינו יונה ז"ל ריש פרק הי' קורא, על האי דכתב הרי"ף והא דקתני תפלה בכל לשון