צרור החיים (לונשטם) סט

הוא, בעת שמסיח דעתו, מלבד מה שאינו יודע מה הוא מתפלל, הנה איננו יודע קלל אם הוא מתפלל. כי אם הי' יודע אם הוא מתפלל, הי' יודע ג"כ מה הוא מתפלל, כיון שמבין פי' המלות: אבל זה שאינו מבין, הוא אינו יודע מה הוא מתפלל, אבל מ"מ יודע הוא שמתפלל

ולא יעלה על דעתך לחלק מטעם מצות צריכות כונה, שהוא המבין, בשעה שהוא עומד ודעתו להתפלל, יודע הוא מה שיתפלל, ומכוין למה שהוא עתיד להתפלל: אבל זה שאינו מבין כלל, אינו יודע לכוין כלל מה יתפלל, וא"כ למה דפסקינן בסימן ס' מצות צריכות כונה, לא יצא

דזה אינו, חדא, דהא כתב הרשב"א ז"ל שהעתקנו לשונו למעלה, בזה"ל, דמה שא מרו מצות צריכות כונה אינו אלא ש שיכוין לבו לצאת, ולא יעשה כמתעסק בעלמא כמו שאמרו בתקיעות ובכפאוהו לא לאכול מצה, ובסוף דבריו וא בל מכאן ואילך, כל שקרא מלותי' כתי כתיקון אעפ"י שלא כיון לבו בכונותיה ובקבלת ענינים וכו' יצא, הנה כתב בפירוש, דאפי' למ"ד מצות צריכות כונה אין צריך אלא שיכוין לצאת, וכל שקרא מלותי' כתיקון, די. וא"כ גם זה שאינו מבין, הרי מכוין לקיים מצות תפלה, ולצאת בתפלתו

ועוד, אטו כל מי שמבין בלה"ק, ידע לסדר תפלתו בעל פה, עד שידע בתחילת תפלתו לכוין אל כל מה שיתפלל: הא אינו מכוין רק בשעה שאומר הברכה או התפלה, ואז אינו מכוין כלל, כי הסיח דעתו לדברים אחרים, ואינו יודע כלל אם הוא מתפלל. אלא ע"כ צ"ל כסברת הרשב"א, דכיון שהתחיל להתפלל בכונה לצאת ידי תפלה, יצא. וה"ה הכא

ועתה אביא לך ראיות ברורות על אמתת מה שאמרנו

הנה הבאנו לעיל בתשובתנו עונה לחש, מחלוקת רש"י וכל הפוסקים, דלרש"י הבקי מוציא את שאינו בקי, אף אם אינו מבין כלל בלשון הקדש. ולדעת התוס' והרא"ש וכל גדולי הפוסקים אין הבקי מוציא אלא למי שמבין בלה"ק אך אינו בקי בסדור הברכות או התפלות

ומעתה לא מיבעיא לדעת רש"י דיצא, וק"ו הוא, ומה מי שאינו מבין כלל בלה"ק, יוצא בשמיעה בעלמא כאשר ישמע הדברים יוצאים מפי אחר, אעפ"י שאינו מבין דברי הבקי כלל, זה שעושה מעשה פעולת האמירה עצמה, לא כ"ש דיצא. ולא תהי' שמיעה ששומע מפי הבקי גדולה מאמירת עצמו

ואל תשיבני מהא דבררנו למעל' בתשובה הנ"ל, דאפי' לרש"י וסייעתו שמי שאינו בקי אינו צריך להבין לה"ק, הבקי המוציאו ודאי דצריך להיות יודע ומבין בלשון הקדש

וא"כ נוכל לומר דשאני התם, דהתפלה או הברכה המוצאת מפי הבקי, מובנת מן המוציאה, ופיו ולבו שוין בתפלתו, משא"כ הכא, דהתפלה יוצאת מפי מי שאינה מבינה כלל, והיא כחומר בלי צורה

זה אינו, דאם נאמר שהדברים שמוציא בפועל מפיו, כיון שאינו מבינם, אינן מעלין ואינן מורידין, והרי הם כחומר בלי צורה: לכ"ש שנאמר, שהדברים אשר רק באזניו ישמע. ואינו עושה מעשה כלל, שאם אינו מבינם הם כחומר בלי צורה, ולא יועילוהו לצאת ידי חובתו

ואם תאמר, דבאמת האי דשמע ולא הבין, הוי כאלו לא שמע כלל, ומ"מ כיון שהש"ץ הוא העיקר, והש"ץ מבין מה שאומר, לא איכפת לן בהאי דשמע אם מבין או אם איננו מבין: א"כ לדברך, הוי לן למימר שהש"ץ מוציא את שאינו בקי, אף אם אינו שומע כלל, דכיון דאמרת דהשומע ואינו מבין הוי כאלו אינו שומע כלל, מה לי אם שמע או אם לא שמע. ובאמת אנן