צרור החיים (לונשטם) סח

ובברכות יצא, ושקרה זה לכמה גדולי הדור וחסידי עמנו

וסברא הוא, שאחרי שהוא יתברך ויתעלה, הוא אשר ברא לבב איש ואיש, וכיון פתיחין ליה אל כל מחשב קרב העולה על רוחו ואדם אין בארץ אשר יעצור כח לכנן מחשבותיו על מטרה אחת, ולסגור דלתי לבבו לפני אלה מחשבות שונות המתחדשים לרגעים, ההוא יבקש מיצוריו דבר, אשר לפי מדת כחם, אשר חלק להם אלוד', חדל להיות להם אורח האפשר למלאות רצון בוראם בכל עת ובכל שעה א

אבל באמת, המצוה והשכל מחייבנו שכאשר נתפלל לפני אבינו שבשמים, נדע לפני מי אנו עומדים, ולפני מי אנו מתפללין, ומה אנו מתפללין. אך אם עניני הזמן וטרדותיו או יצרי מחשבות לבבינו, לפעמים יעבירונו מעל הדרך הישר, ושפתינו תבענה תהלה, ואין אתנו יודע עד מה הוא האב הרחמן בחסדו הגדול, גם אותה התפלה הוא מקבל מאתנו, יסלח לאשר חטאנו, ולא יפיל פניו בנו

אולם המדרגה הרביעית, היא תחתית המדרגות, קטנית הערך מאד. והיא אשר באה עלי' השאלה, ונקל עלינו עתה תשובתה מחמת ההקדמות שהקדמנו, והוא

מי שיודע לקרות בלשון הקדש, אבל אינו מבין בלה"ק, ומתפלל מתוך סדור התפלה בל"הק

והנה לפי משפט השכל הפשוט, אינו יוצא ידי חובתו, כי איך יצא י"ח בתפלה זו שאך שפתיו נעות, ולבו יודע שאינו יודע מה יענה ומה ידבר? וכי ישלח איש את ידו למסור מגילת ספר על בקשת עניניו אל מלך בשר ודם בלשון אחרת ושפה נכרי', ולבו לא יבין את דברי הספר החתום: האם כאשר יודע הדבר למלך לא ישפוך עליו זעמו ולא יעיר כל חמתו ל אף כי הוא יתברך היודע תעלומות לב, וכל יצר מחשבות מבין, האם לפניו חנף יבוא ושאול לו באלוד' בפיו ובשפתיו, והוא לא ראה או ידע, כן ישפטו מחשבות אדם, אשר לא ישפוטו, כי עם על פי בחינתם, ולא יבינו כי אם אשר נכנס תוך גבול יכולת השגתם, אבל לא איש– אל, ולא מחשבותיו מחשבותינו. הוא האב הרחמן על כל יצורי כפיו, וביותר, לעם סגולתו, יעקב חבל נחלתו, אשר בחסדו הגדול חנן את כללת האומה הזאת בשם הנכבד והמהולל, בני בכורי ישראל, לא ידח מהם נדח. ואף להפחותי' והגרועים שבהם, דלתי שמים פתח, וגם אשר לא יכון לדבר כן את אשר יזמו מחשבותיו, ימלא בפיו התפלות אשר נסדרו לפניו, ואל אביו שבשמים ישא מעייניו, שימלא את כל האמור בתפלתו, בשבחיו, וברנניו, והוא ברחמיו יקבלהו ברצון, ויאמר לו בני אתה וישא אליו פניו

ואמתת דברינו אלה יבואר מתוך מה שהקדמנו. ונאמר ראשונה

הנה כבר בררנו למעלה בראיות ברורות ונכוחות ב"ה, שמי שלא כיון בכל תפלתו אפי' פירוש המלות, זולתי הפסוק הראשון של שמע וברכה ראשונה של י"ח, יצא י"ח. ואפי' לא הי' לבו עליו כלל עד אשר לא יכרע ולא ישתחוה, כי אם להרגל גויתו, ואפי' הי' מתנמנם ואמר, יצא ידי תפלתו, ושכן קרה לחסידי עולם הראשוני': ומעתה, מאיזה טעם ומאיזה סברא יגרע זה שאינו יודע מה שהוא אומר, מפני שאינו מבין בלשון הקדש, ממי שהוא מבין בל"הק, ועם זה אינו יודע מה שהוא אומר, מפני שאינו משים אל לב לדעת את אשר יפצו שפתיו? ואי מפני שזה יכול להבין אם ירצה, סוף סוף עתה כשהסיח דעתו, אינו יודע מה הוא אומר

והסברא נוטה להיפך, שיהי' זה שאינו מבין ואומר, יותר ראוי לצאת ידי חובתו, ממי שמבין ומסיח דעת מתפלתו. כי זה שמבין, ואינו יודע מה הוא אומר, מפני שהוא מסיח דעתו לדברים אחרים