צרור החיים (לונשטם) סז

חשבם מחשבות אלו בעת תפלתם, עם היותם שכליים, למען דעת שגם עיון שכלי אסור בעת התפלה. אבל, לפיהו תגדל התמי' על הלבשתם דבריהם במשלי חומר אלה, ויכשלו בם אלה הרואים הדברים לפי פשוטן

והנה ראינו הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל, הביא האי דשמואל אנא מניתי אפרוחיא לדינא. גם התוס' פ' כל כתבי בשבת (דף קי"ח ע"ב) ד"ה עיון תפלה הביאו ההיא דר' מתתיא מחזקינא טיבו לרישא וכו', ואם אלה הגדולים לא הבינו הדברים, כי אם לפי שטחית פשוטן, מה יענו אזובי קיר כמונו

? אבל אני אומר, שאין כאן שום מקום תימה, וכל המאמר יפורש כפשוטו, בסילוק כל הדקדוקים שבו, אשר לא העיר אותן הרב העקדה ז"ל, ואין תירוצו עולה בהן. ואומר דודאי אלה הגדולים והחסידי' לא בכל זמן שגו בראיית לבבם בשעת תפלתם, אבל הי' תפלתם על הרוב, תפלה צחה ונעימ', והיו כלי לבבם קודש לד' וזר לא יקרב אליהם. אכן, כבר אמרנו שאין לאדם להרבות ולהעמיק בכונותיו בתפלתו, אם לא שיכול לאמוד את עצמו שלא תגיעהו מחשבה זרה ח"ו, ולמו שאינו מוצא עצמו אמוד בכך, טוב לו יותר לכון רק פי' המלות והענינים, למען יכול למהר יותר ולהנצל מפח יקוש

והנה אמר ר' חייא מימי לא כונות, פי' לא התפללתי בעומק הכונות הצריכין, כי יראתי פן אכשל במחשבותי, פעם אחת רציתי לכוין, כלומר שהכינותי את עצמי, וכונתי כל דעותי על מחשבת תפלתי, ויצא שכרי בהפסדי, כי לא נצלתי, והגיון לבי הציגו לפני: מי ילך לפני המלך ראשונה. שמואל אמר, לי קרה באופן זה שהפסדתי כונתי שמניתי האפרוחים, ור' בון גם כן באופן זה, אני מניתי שורות הבנין. והנה השמיעונו הגדולים האלה בזה, שיזהר האדם מאד שלא להשתדל בכונת תפלתו יותר מדאי, פן יכשל גם הוא, כמוהם. אמר ר' מתתיא אני מחזיק טובה לראשי, שכשבא למודים הוא כורע מעצמו. הוא אינו מדבר מענין הראשונים, אבל אמר גם בתפלתי הפשוטה, קרה לי לפעמים (מועטים) שלא כונתי והייתי צריך להחזיק טובה לראשי, כי לולי הרגלו לא הייתי יודע שאני במודים ולא כרעתי. ומדברי כולן נלמוד שאף שלא כונו בתפל' לא חזרו להתפלל על העדר כונתם, כי הי' אסור להם לחזור ולהתפלל, אחרי שכבר יצאו בזה ידי חובתם, והיא מסברת הרשב"א הנ"ל, דלא תימה למ"ד מצות צריכות כונה, מי שלא כיון בכל תפלתו אינו יוצא ידי תפלתו, דלא היא, דגם אותם קרה לפעמים ביטול המחשבה בשעת התפלה, עד שלא הי' לבם יודע מה ידברו בפיהם, ומ"מ לא חזרו להתפלל, שכיון שעמדו בתפלה לשם תפלה, כבר כונו למצוה, וביטול המחשבה אינו מפסיד התפלה

נמצא שמלבד שלא הגיע מכשול מאלה הדברים כאשר אמר העקדה ז"ל, אבל עוד הם מועילים הרבה, אם באזהרתם מהעמיק הכונה יותר מדאי, למי שאיננו יודע לבו חזק כנחושה לעומת כל יצר מחשבות הלב, ואם להציל את האדם מהעבירה הגדולה של הזכרת שם שמים לבטלה כמה פעמים, עת יחזור התפלה על ביטול המחשבה ללא צורך

וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל ד' סי' כ' הביאו הטור בא"ח סי' נ"ט וזה לשונו: ברכת יוצר אור וערבית, אנו אומרים עם הש"ץ בנחת, כי אין אדם יכול לכוין תדיר עם הש"ץ בשתיקה, וגם אם הי' מכוין עם הש"ץ בשתיקה, ובאמצע ברכה הי' פונה לבו לדברים אחרים הרי הפסיד הכונה, כי הפסיק באמצעותה, אבל כשאדם קורא בפיו, ואף אם קורא מקצתה בלא כונה יצא וכו' עכ"ל

הנה הבאנו לפניך דברי התלמוד בבלי וירושלמית וכל גדולי הראשונים והאחרונים שאפילו לא כיון לבו בתפלה