צרור החיים (לונשטם) סו

והכי אמרינן בפי' בברכות י"ג ב', ת"ר שמע ישראל ד' אלדינו ד' אחד, ע"כ צריכה כונת הלב, דברי ר' מאיר אמר רבא הלכה כר' מאיר. וכן אמרינן שם א"ר אילא וכו' משמי' דרב אמר שמע ישראל ד' אלדינו ד' אחד ונאנס בשינה יצא, א"ל רב נחמן לדרי עבדא, בפירקא קמא צערן טפי לא תצטערן, א"ל רב יוסף לר' יוסף בריה דרבה, אבוך היכי עבד, א"ל בפסוקא קמא הוי מצער נפשי' טפי לא הוי מצער נפשי', ופירשי, בפירקא קמא צערן, אם ראיתני מנמנם צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון, עכ"ל

וכן פסק הרמב"ם ז"ל בריש פ"ב מהלכות ק"ש. וכן פסק בש"ע סימן ס' סעיף ה', אע"ג דפסק שם בסעיף ד' דמצות צריכות כונה

וכן לענין תפלת י"ח, אם לא כיון אלא בברכה ראשונה יצא. כדאמרינן בברכות ל"ד ב', המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן, יכוין את לבו באחת א"ר חייא א"ר ספרא וכו' באבות

וכן פסק הרמב"ם בריש פ' י' מהלכות תפלה. והטור והש"ע ברסי' ק"א

ולמען יבוררו לפניך הדברים היטב, הנני מעתיק לך איזה דברים מתשובת הרשב"א סי' קמ"ד. שהעלה שם דאם לא כיון בברכה ראשונה של י"ח שצריך לחזור ולברך. וכתב שם וז"ל: ומדעתי שאין זה תלוי באידך דמצות צריכות כונה או אין צריכות כונה, שאם אתה אומר כן אין הפרש בין הראשונה להשאר, או נצריך אותו לכוין בכולן או נפטור אותו אפי' בלא אחת מהן. ועוד דמה שאמרו מצות צריכות כונה, אינו אלא שיכוין לבו לצאת ולא יעשה כמתעסק בעלמא, וכענין שאמרו בתקיעת שופר (התוקע לשיר) ובכפאוהו לאכול מצה, וזה שה שהתפלל הרי נתכוין לצאת. ואפי' למאן דאמר מצות צריכות כונה, יצא, בין כיון לבו ולא הרהר בדברים אח אחרים, ובין הרהר בדברים א אחרים. וכאותה שאמרו: בירושלמי (ואכתוב כל לשונו בסמוך) זימנא חדא בעיתי כונית ומניתו אפרוחיא, דמ"מ הרי נתכון להתפלל ולצאת ידי חובה. אלא שהק"ש והתפלה יש בהן כונה אחרת, דאפי'. למ"ד מצות אין צריכות כונה, הכא גבי תפלה שהיא סדור שבחיו של יוצר הכל יתברך, ובקשת רחמים לפניו, מודה, שאינו בדין שינהג בהן כשאר המצות, ואפשר דה"ה נמי בפסוק ראשון של ק"ש, (שצריך לחזור אם לא כיון) לפי שיש בפרשה ראשונה וכ"ש בפסוק ראשון יחוד השם וכונת מלכות שמים, ולפיכך צריך כונת הלב כדי שייחד בוראו יתברך, אבל מכאן ואילך כל שקרא מלותי' כתיקון, אעפ"י שלא כיון לבו בכונותי, ובקבלת עכיני', ואפי' לא כיון לצאת יצא דמצות א"צ כונה (אבל אי מצות צריכות כונה צריך לכוין לצאת כנ"ל) וכו', עכ"ל

וזה לשון הירושלמי פ' הי' קורא, אמר ר' חייא סבא אנא ביומי לא אתכונית אלא חד זמן בעית כונות והרהרית בלבאי ואמרית מאן ליעול קדם מלכא קדמאי אלקפתא או ריש גלותא, שמואל אמר, אנא מניתי אפרוחיא, (פי' העופות שהי' רואה פורחות) ר' בון אמר אנא מניתי דמסיא (פי שורות אבני הכותל) א"ר מתתיא מחזיק אנא טיבו לרישא דכד הוי מטי למודים כרע מגרמי'

והנה העקדה ב"פ שמיני בשער נ"ח הביא אלו המאמרים ותמה עליהם, איך גדולי הדור כאלו, יחשבו בשעת תפלתם על אלה כונות חוציות, ואם אנוסים היו למה כתבום בתלמוד הלא יכשלו בה רבים לאמר. הנה כה מבטילו עושים, גם אנחנו נעשה כמוהם. והעולה מתירוצו שם הוא, שגם הוא ז"ל לא הצדיק אותם מחטא זרות המחשבה בעת התפלה, אך העלה מעלתם ממדרגת ההמוניים, בהסירו ממחשבותיהם בגדי הבורות והלבש אותם מחלצות המשכילי' בדברים עיוניים, ואמר שהמה החודו על