צרור החיים (לונשטם) סה

הי' רוצה להתפלל בדרך, והיו שם ג"כ הרבה חורבות של נכרים, אמנם מחמת שהי' רוצה להתפלל בכונה יתרה ושלמה, שתהי' תפלתו רצוי' לשמים, בחר לו לכנוס באחת מחורבות ירושלים, שעל ידי שיהי' רואה חומות ירושלים פרוצים ושוממים, תתעורר נפשו מרוב הצער ותתאחדנה מחשבותיו לכוין בתפלתו ולשאת תפל' בעד השארית הנמצאה. וזה שדקדק ואמר נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים דוקא, למה? להתפלל ר"ל כדי להתפלל תפלה ראוי' ושלמה והנה אליהו ז"ל לא שאלו, מפני מה נכנסת לחורבה, סתם דא"כ הי' משיב לו, מפני שאין מתפללין בדרך, לכן אמר לו אליהו ז"ל, בני מפני מה נכנסת לחורבה זו, כלומר, מפני מה לחורבה זו דוקא, שהיא מצערת אותך מאד, ולא נכנסת בחורבה אחרת, אמרתי לו, להתפלל, ומפני זה בחרתי חורבה זו יותר מהאחרות, לפי שהצער מעורר אותי לכונת התפלה, א"ל הי' לך להתפלל בדרך, דאם זאת כונתך גם בדרך היית יכול להתפלל, שאחרי שהית' זאת סביבות ירושלים, גם הדרך מעורר אל הצער והתלהבות הנפש בעת התפלה, בזכרך כי דרכי ציון אבלות, חדלו, ארחות מבלי באי מועד, ושוב אין איסור להתפלל בבקעה, דטעמא מאי נקרא חציף, דלא חלה עליו אימת מלך כפירש"י, וכיון שהדר הוא עצמו מעורר אותך אל הכונה והחלחול, הוא עצמו גורם אימת המלך, כמו שתירצו התוספות הנ"ל בתירוצם הראשון, דהאי דיצחק הר המוריה היה, אף על פי שגם הר המוריה היתה שדה, אלא משום דהוא עצמו גורם הכונה, ה"נ. ואמרתי לו, באמת לא מטעם החציפות מנעתי להתפלל בדרך, אלא מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים. ואמר לי אי משום זה, יותר הי' לך להתפלל תפלה קצרה בדרך, באופן שלא יפסיקוך וכו' ולא תכנס לחורבה. באותה שעה האחרונה שאמר לי הי' לך להתפלל תפלה קצרה למדתי ממנו כל השלשה דברים יחד, דמראשית שאלתו, לא יכולתי ללמוד ממנו שאין נכנסי' לחורבה, דדלמא לא הקפיד על רק שנכנסתי לחורבה זו, שהיא מצערת אותי ביותר. וגם משאלתו מ"מ לא התפללת בדרך לא יכולתי ללמוד ממנו שמתפללין בדרך, דדלמא במקום שיש להתייראות מהפסקת עוברי דרכים אסור, אבל השתא דאמרתו לו שמנעתי מלהתפלל בדרך שמא יפסיקוני, והתיר לי להתפלל בדרך תפלה קצרה. מלהתפלל בחורבה תפלה ארוכה, ש"מ דתפלה בחורבה אסור, וש"מ דמתפללין בדרך אפילו במקום שיש לחוש שמא יפסיקו עוברי דרכים, וש"מ דהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה. כן נ"ל כונת ההיא מימרא, וניתרצו בזה כמה דקדוקים אשר לא העליתים על ספר מפני האריכות

נמשכתי לפרש כונת המאמר הזה, עם שיצאנו בזה מגדר המכוון, מפני שראיתי לבעל הנוגה בחלק השני הביא המאמר הזה עם פירוש המפרש, ולא ישרו דבריו בעיני, לכן כתבתי זאת, ובסוף החיבור בתשובת קץ הימין, אביא דבריו אי"ה, ואדבר משפטים עמו, כי שם מקומו

המדרגה השלישית, היורדת היא למטה משתי המדרגות הראשונות, היא, מי שמבין היטב ל"הק, ויכול לכוין בתפלתו היטב, אבל הוא אינו עושה כן, אבל בעת אשר יעמוד ויתפלל, לבבו אינו פנוי ממחשבות הזמן, וכאשר בפיו ובשפתיו יכבד אלדים הכבוד, לבו לא נכון עמו, ואינו יודע מה הוא אומר. הנה מדרגת תפלה זו ודאי גרועה היא הרבה יותר מהראשוני', וכפי הדין הראוי לא יתפלל באופן זה כמאמרם ז"ל, המתפלל צריך שיכוין בלבו, וכאשר הבאנו למעלה דברי הש"ע, אבל עם זה הוא יוצא בתפלתו

לא מיבעיא למ"ד מצות אין צריכות כונה, דאז אין צריך לכוין כלל לעשיית המצוה, אלא אפי' למ"ד מצות צריכות כונה, ה"מ שיכוין את לבו לצאת ידי מצוה, אבל לא שיכוין בפירוש ענין המצוה.