צרור החיים (לונשטם) סב

ממש מה שאמר מר זוטרא שעזרא נתן להם את התורה בכתב אשורית ול' ארמי, ממש כמו שכתב המלאך, ואשורית וארמי חדא מילתא הוא, ואולי גם הם קראו הכתיבה אש אשורית, מטעמא דרבי לקמן, שמאושרת בכתב) ולמה נקרא אשורית שעלה עמהם מאשור. תניא רבי אומר, בתחילה בכתב זה נתנה תורה לישראל כיון שחטאו נהפך להם לרועץ (לשון תרעץ אויב, ששכחוהו, רש"י) כיון שחזרו בהם החזירו להם וכו' ולמה נקרא שמו אשורית שמאושרת בכתב. רשב"א אומר משום ר' אליעזר המודעי כתב זה לא נשתנה כל עיקר שנאמר ווי העמודים וכו' ואומר ואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה. עכ"ל הגמ'. ועיי' שם במפרשים ובראשם הריטב"א ז"ל

הנך רואה בעיניך מתוך דברי התנאים והאמוראים האלה אשר נקבצו ובאו כאן, דלא פליגי אלא בכתב, אי נתנה התורה בכתב זה, או שבא להם זה הכתב מאשור. אבל הלשון הוא ודאי, הל"הק המובחר מכל הלשונות הראשון בזמן ובמעל', שבו נתנה תורה לישראל. כאשר אמרו כל הני מ"ד בפירוש דמר זוטרא אמר בתחילה נתנה תורה בכתב עברי ולה"ק, ובררו להן כתב אשורית ולשון ה הקדש. ור' יוסי אמר בפירוש נשתנה על ידו הכתב וכו' משמע להדיא דהלשון לא נשתנה. ורבי ורשב"א תרווייהו אמרי שבאותו הכתב ובאותו הלשון נתנה תורה לישראל. וגם מדברי רשב"א אתה למד על כולם, דלית פלוגתא כלל אלא אכתב אבל לא אלשון, דיליף מואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה, אף כתבם לא נשתנה, ש"מ דבלשונם ליכא מאן דפליג דלא נשתנה מעולם

ואי תיקשי, הא אמרינן במתני' מגילה י"ח לועז ששמע אשורית יצא, ופירושו לועז ששמע מגילה נקראת בל"הק: א"כ אנו רואין שאף הלשון נקרא אשורית: ואי לא נשתנ' הלשון מעולם למה נקרא שמה אשורית

לא קשיא, חדא, דה"ק: לועז ששמע מתוך מגילה הנכתבת אשורית, והיא המגילה שלנו שנכתבת אשורית ובלה"ק, כדינו. ועוד יכולנו לומר, דסתם מתני' רבי היא, ורבי הוא דסבר לה בסנהדרין שם בכתב זה נתנה תורה לישראל, ולמה נקרא שמה אשורית שמאושרת בכתב. ולדעתי ההיא שמאושרת בכתב הוא לשון אושר, ר"ל שכתב זה אשר ניתנה בו תורתנו הקדושה, כל תוארי אותיותיו וזיוניו יש בו מן הקדושה הגדולה, עד אשר גם הכתב עצמו מאושר באושר נצחי וכן נ"ל ברור. ומטעם זה ודאי שהלשון ראוי להקרא אשורית שיש בו קדושה יתרה, וכל רזין דאורייתא אתכלילו בי'. באופן שאין כאן קושיא כלל

ועוד יש לנו הרבה ראיות על זה מתוך לשונות הגמרא והפוסקים, אלא שאיני רוצה להאריך יותר מדי, כי הדברים ברורים ב"ה

וכיון שנתבאר היות הל"הק הזה, אותו הלשון אשר דיבר פי ד' אלינו במעמד הקדוש של הר סיני, כן אל כל נביא וחוזה ושנברא עם אדם הראשון יציר כפיו של הק"בה. וכפי דעת רבי ורשב"א, שנראה שהלכה כמותם, מפני שהאמוראים חולקים אליבייהו. על הכתב דבלשאצר, גם נראה דמוכח כדבריהם כמה פעמים בש"ס, גם המכתב מכתב אלד"ים הוא חרות על הלוחות: ודאי שיש בו מן העומק הגדול והקדושה העצומה הצפונה תחת שטחיות פשוטה

והנה, כבר יצאו אנשים גדולים חקרי לב, אשר הסירו המסוה העבה מעל פני גנזי תעלומותי', והאירו עיני חכמי לבב באור נוגה הקבלה האמתית הצפונה בסודותי', הן הנה המאורות הגדולים קדושים אשר בארץ המה, כגון התנאים ר' נחוניא בן הקנה, רשב"י, ואחריהם בזמן, קדוש אלד"ים האר"י ז"ל,