צרור החיים (לונשטם) סא

ואען ואומר, כי כל האומר כדברים האלה, הוא מוטעה בטעות גדול, ולא ידע כי לבני אשור לא הי' לשון מיוחד כלל, רק בלשון ארמי דברו. ועיניהם לא ראו פסוק מפורש במלכים ב' (קאפטיל י"ח פסוק ך"ו) ישעי' (ל"ו פסוק י"א) שכתוב שם ויאמר אליקים ושבנה ויואח אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו וכו'. והנה רבשקה הי' שר צבא לסנחריב מלך אשור וודאי הי' מדבר כלשון עמו ומלכו והמה אמרו לו שידבר עמהם ארמית, ואלו הי' לאשורים לשון בפני עצמם, הי' להם לומר לו שידבר עמהם אשורית שהוא לשון מדינתו. ואין לומר דלמא הם לא היו מבינים אשורית רק ארמית דא"כ איך היו יכולים לומר לו שהוא ידבר ארמית, דלמא כמוהו כמוהם אינו מבין לשון אחר רק לשון מדינתו שהיא אשורית, ולא ארמית שהוא לשון אחר: ועוד דא"כ הכי הי' להם לומר, דבר נא אל עבדיך ארמית. אשר אנחנו שומעים, דהוי משמע, שידבר עמהם בלשון זולת יהודית, אשר הם שומעים, אבל מה שאמרו כי שומעים אנחנו מראה בירור כונתם, דהכי אמרו ליה, למה לך לדבר עמנו בלשון יהודית, הלא תוכל לדבר עמנו בלשונך כי שומעים אנחנו גם לשונך

והלא מאשור הי', ואיך הי' לשון ארמי, לשונו? אלא ודאי לא הי' לאש רם לשון בפ"ע כלל, אבל דברו לשון ארמי

והנה לשון ארמי ידוע הוא שאינו לשון הקדש, דהלא כתוב הדר הוא בעזרא ב' וכתב הנשתון כתב ארמית ומתורגם ארמית, וכתוב אחריו הלשון עצמו שכתבו, א"כ אנו רואים שלשון ארמי אינו ל"הק והא דלא כתוב שם ג"כ בכתב ארמי? להנהו מ"ד בסנהדרין שנביא בסמוך אי"ה שאמרו שכתב שלנו כתב אשורית הוא, ודאי ניחא, דהיא היא כתב ארמית, אלא אפי' להנהו מ"ד דאמרי בכתב זה נתנה תורה לישראל, נמי לא קשיא, דנוכל לו' דהארמיים קבלו אותו הכתב מישראל, ובין למר ובין למר היא ג"כ כתב ארמית ויותר נראה דלהנהו מ"ד, לא היו מכירים כתב ארמית, אבל היו מבינים הלשון, כמ"ש נחמי' י"ד, ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית ובלשון עם ועם, נמצא שלא היו מבינים שום לשון על בוריו, באופן שלא היו מכירים ג"כ כתב אותן הלשונות. ועזרא שהי' רוצה לשוב וללמדם כתב ולשון אבותיה', אם היה כותב הכתב הזה ג"כ בכתב ארמי, לא היה ברבות הימים מי שיבין אותו. לכן היה כותבו בכתב עברי ולשון ארמי. לכן לשון ארמי ודאי דלא הי' לה"ק

ובפירוש אמרינן בגמ' שבת י"ב וסוטה ל"ג, אמר רב יהודא אמר רב, לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, ש"מ דלאו היינו לה"ק, שאך בו נתקנו תפלותינו על ידי אנשי כה"ג

ואיתא בסנהדרין דף כ"א ע"ב, אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחילה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש, חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ול' ארמי בררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקדש והניחו להדיוטות כתב עברי ול' ארמית, מאן הדיוטות, אמר רב חסדא, כותאי. מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב לבונאה. תניא ר' יוסי אומר ראוי הי' עזרא שתנתן התורה לישראל על ידו וכו' ואעפ"י שלא נתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב שנאמר וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית (כ' שנשתנה, והאי קרא בעזרא כתיב שהיו כותבין בימיו כתב משונה שנשתנה על ידי מלאך שכתב מנא מנא תקל ופרסין כתב דארמי ול' ארמי, רש"י. לא רצה רש"י ז"ל לומר בזה שלמדו כתב משונה הזה ע"י מכתב המלאך: דהמלאך לא הי' כותב רק אלה הארבעה מלות, אלא ה"פ, לפי שכתב המלאך אלה המלות בכתב ול' ארמי, הבינו שרצון ד' הוא שישתמשו באותו לשון מהיום והלאה, לכן שנו את לשונם שהי' עד היום כתב עברי ול' אשורית, ושינו אותה לכתב אשורית ולשון ארמי, והוא