צרור החיים (לונשטם) ס

ועל כל זה יש ראיות ברורות מן התלמוד כאשר נביא בסמוך אי"ה

אמנם יש להביא ראי' ברורה גם מצד החקירה אמרו ז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בצביונן נבראו, והוא מבואר מצד השכל, כי לא הי' נאות ליוצר כל יתברך שמו, להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן בתכלית התיקון. והנה כמו כל מעשה בראשית, כן גם האדם הראשון נברא מיד בכל מיני השלמות, כי מדוע יגרע האדם מצמח האדמה וחיתו יער, שלא יהי' נברא כמוהם שלם בכל אופניו, והארכנו בדבר זה כפי הראוי בספרנו מאמר קודש הלולים פ"ו, על הפסוק נעשה אדם בצלמנו וכו'. ובהיות שמעלת האדם על כל חי, היא הנפש המדברת שבו, אין ספק שמיד כשנברא האדם, נברא חי, מדבר בכל מיני שלמות הדבור, כמו שתרגם המתרגם, ויהי האדם לנפש חיה, לרוח ממללא. וכיון שנברא האדם מדבר, אם כן ניתן לו הדיבור הזה מן השמים. והדיבור הזה הוא באין ספק, הלשון הראשון שבכל הלשונות בהיותו נתהוה קודם יצירת כל מין האנושי. הדבור הראשון הזה, כיון שניתן לו מן השמים, ודאי הוא ככל מעשה ד', גדול ונורא, עד שא"א לאדם לירד לעומקו, כמו שא"א לאדם לירד לעומק כל אשר ברא ד' בששת ימי הבריאה

ואחרי אשר אנחנו רואים היות הלשון הזה שנתנה בו תורתנו הקדושה, ר"ל לשון הקדש, יקר בעיני ד', עד שהוא בעצמו ובכבודו הגדול יתברך שמו, אך בלשון הזה דבר: היש עוד להסתפק, שהלשון הקדש הזה הוא הלשון הזה בעצמו אשר נותן להאדם הראשון מראשית הבראו, ומאת ד' היתה זאת ל הלא כמו שאי אפשר להאדם להיות שלם, כי אין שלם זולתי השלם האמתי, כן אי אפשר לפעולה מפעולותיו שיגיעו אל גדר ההשלמה, ובהיפוך פעולות השלם האמתי שהמה כעושיהם מגיעים עד תכלית קצה אפשרות השלמתם, ולמה א"כ ידבר אלד"ים בלשון יסדוהו עלגי לשון נעדרי השלמות, ולא ידבר באותו הלשון אשר ידיו יתברך עשאו ויכוננו, אשר לא חסר בו מההשלמה, דבר

? אלא ודאי ברור הדבר כשמלה, שהלשון הקדש הוא עצמו אותו הלשון שנברא עם האדם הראשון, ואחרי שהוא הלשון אשר נברא עם אדם הראשון, והוא אשר נתן בו אלד"ים תורתנו הקדושה, ובו ידבר אלד"ים אל האדם, כאשר יקדישוהו לקבלת נבואתו הקדושה הנה זאת לנו ראי' ברורה היות הלשון הזה רא ראשון בזמן וראשון במעלה ובחשיבות, ורב ההשלמה, מכל לשונות עם ועם אשר בדו אותם מלבם

וכיון שהוא הוא הלשון אשר נותן לאדם מראשית הבריאה מאת ד' מן השמים, ועל ידו, ר"ל על ידי הלשון הזה, נתגדל ונתקדש האדם להיות ראש לכל יצורי תבל, והוא הלשון אשר רוח ד' דבר בו ומלתו על לשון נביאיו הקדושים היש עוד להסתפק, היות בלשון הזה, מן העומק והקדושה העצומה, עד שאין יד האדם החלוש משגת להגיע עד תכלית עומקו

? ולא לחנם נקרא הלשון הזה בכל המשנה והתלמוד ובכל דברי הראשונים, ובפרט בלשון גדול החכמים מאור הזמנים הרמב"ם ז"ל, לשון הקדש, אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא וקדושה עצומה טמון במצפוני'

וכבר שמעתי רבים אומרים: הן כשאר לשונות הגוים, לשון יהודא, ואין כל חדש נמצא בה יותר משאר לשונות ותמכר עצמם על שנקראת הלשון הזה לפעמים בדברי רז"ל, אשורית, ואמרו שכאשר עלו מן הגולה הבבלית, דברו לשון אשוריים, והוא הלשון אשר אנחנו קוראים אותו לשון הקדש, ואחרי כי לא לנו היא, זולתי לשון אחר אשר ירשו בית יעקב מעם לועז, אי אפשר שיהי' נמצא בו ענין קדושה יתרה מה שלא נמצא באחד משאר הלשונות.