צרור החיים (לונשטם) ו

ימצאו לאמת דבריהם ומנהגיהם אשר בדו מלבם, וידעו ויבינו כי אך מעשה היצר המה כולמו, המראה חוץ כאבני אלגביש, קורי עכביש כעבות העגלה, ואולי רוח ד' נוססה בם, ונפקחו עיני עורים ואזני חרשים תקשבנה, ישובו אל אלדי אבותם ולמנהגי נביאיו וחכמיו הקדושה תתקרבנה

אבל יצר צפון צודד נפשות! לא די לך, כי תכזב תוחלתינו, על שיבת אחינו, בשומך כבלי ברזל על צוארי אלה האנשים התגברת עליהם ביום מלחמת ושבית שבים, כי גם מחנה אלדים זה אשר מחרבך לא יירא ודבשך לא יאוה, הנך צודה את נפשם לקחתה כי תתחפש באדרתם, תתלבש בשריונם, ובכלי מלחמתם על מבצריה' תנופף יד, למען יפרקו כולמו עול תורתנו, כבודנו ומרים ראשינו, ויאמרו לאטד מלכה עלינו? ראו אחי! הנה עברים יצאו מן החורים אשר התחבאו שם, לבושי אדרת שער ותחת מדם החרב, בידיהם כדי מים לכבות את הבערה, ולפידים בתוך הכדים להגדיל עשן תבערת אש היצר, למען אש תמיד תוקד על מוקדה ורחבה ונסבה למעלה הן המה אנשי משחית חוברי חבר ספר נוגה הצדק. המתחיל בגנות להפיץ תשובות בשם רבני איטליא אשר לא היו ולא נבראו לא ענו כי לא נקראו, ואחריהם יצאו אלה המרחיבים פה המאריכים לשון, לדבר תועה על עדת ד' אלה, ולסתור כל מנהגי עדת ישראל בתשובותיה' קנאת האמת ואור נוגה, המה המתפארים בלבבם הנבער מדעת, להראות מתוך דברי הש"ס והפוסקי' הראשונים והאחרוני', כי תעו מדרך הישר כל גדולי ישראל במנהגיהם אשר היו נוהגים זה קרוב לאלפים שנה, ובד' יצדקו ויתהללו, אלה הפורשי' מדרכי אבותיהם, אשר בדלו עצמם משאר אחיהם במנהגיהם ותקנותיהם, העיזו פניהם ויאמרו לעיני כל ישראל, אנחנו נעלה ונלחמנו עם אלה הגבורים מלומדים מלחמתה של תורה בכל עיר ועיר, מדינה ומדינה, כי יכול נוכל והשג נשיג, הה ליום כי העמידו בבית מקדש מלך סמל הקנאה הזה בביאה, החשיכו נוגה כבוד עדת ישראל, ויניעו כל בית ישראל מאחרי ד'

ואנחנו מחשים? חלילה אל נא יאמרו אלה האנשים, אשר לרפות ידי עושי מלאכת ד' הנם נגשים, בחרבם ובקשתם נצחנו וגברנו חיל. אל נא יאמרו אחינו, אשר לא מחכמת לבביהם, זולתי לבטחונם על דברת גדולי הזמן, עוד על משמרת אמונת אבותם ומנהגיהם בעמדם יעמודו, להם משפט הבכורה, כי התחזקו דבריהם על פי דרכי התורה. חלילה לנו אחי! תת בשתיקתנו זה רסן מתעה על לחייהם, זאבי ערב לנפשות אחיהם יארובו, חלילה לנו תת נפשות אחינו טרף לשניהם אבל, כקטן כגדול, כשב כנער, כרב כתלמיד, מי אשר חננו ד' עינים לראות ולב להשכיל מי אשר יקרה בעיניו תורתו ואמונתו הקדושה, מי אשר בפיו ובלבבו יתכבד על היותו בשם ישראל יכונה, מי אשר אושר בניו ואחיו ואוהביו חרותה על לוח לבו, העומדים על גדותי ים זועף ויסתכנו להתבלע משואת גליו, מי אשר למד דעת ולבבו יבין לחזק את בדק גדרות עולם מבצרי משגבי מנהגי קדמונינו ז"ל, ולהרוס אלה הסוללות שפכו עצמו ידי היצר, עמודיהם הבל ותוהו ומוסדותיה' שוא ואפס, חלילה למחשבותיו היות עצלים, לשפתי עטו היות בטלים, לא עתה עת הענוה להיות נחבא אל הכלים, אך ידיו לחצי מדעו תשלחנה וימינו להלמות עמלים

כרוח קדים עזה יפיח רשף טמון בין עצי היער והיו לבער כן רוח קנאת ד' צבאות הבעירה אלה רשפי בין המעוטי' בקרב לבי הנבוב והשלול מדעת, פתאום והיא מתלקחת והיתה לאש אוכלה. בלב מלא כוסף ותשוקה קרבתי אל