צרור החיים (לונשטם) ה

אבותינו אי' הם? לה יעוררו יקיצו ישיני עפר, יחיו מתוך אום הישראלית יראו את בניהם בדרך תועים, פתוחי עין ואינם רואים, ולא ידעו איפוא הם רועים. הן לא כימים הראשונים אשר גם הניצודים בחבלי היצר והמרבים לחטוא, ידעו כי בדבר ד' זדו, וימרו אל אלדים עליון, לא כימים ההם הימים האלה) כי למען נעול דלת התשובה אחרי היוצאים מזה השער לד', ולמען אטום אזנם לקול תוכחה אשר יעירם משינתם, ויעוררם על חובתם, ידו פרש צר הצורר על אושר הנפש, הפורש מכמורי יצרי התאוה בקרב איש ולב עמוק ויצף ארס פיתויו בחלקת לשון הצדק והיושר, ויהרוג את כל מחמדי האמונה, אהה חטא ישראל ויאמרו לא חטאנו, עברו תורות, חלפו חק ויאמרו צדקנו, בכו עמי אחי הישרים בלבותם אשר לא יעבטון אורחותם, אשר גבלו להם אבותם, על אחינו בשרינו המטים עקלקלותם, ונלוזים במעגלותם

לא כימים הראשונים האלה, אשר יורו המורים לעם ד' דרכי ד', ושפתותיהם שושני' נוטפות תוכחת מגולה באהבה מסותרת בעברם על מצות ד' המחויבת עליהם מצד התורה והנביאים והחכמים הקדושי', ויראום דרך מבוא התשובה להטיבם באחריתם. ורבים השיבו מעון, רבים מישני חיק תאות היצר, שוכבים הוזים על מטת העצלה, מפנקים מנוער במעדני עולמם המדומה, יקיצו, ויחרדו לקול הקורא, וישובו אל אביהם שבשמי', והיתה להם נפשם לשלל: לא כן הימים האלה, כי רבים מהעם אשר לא התקדשו למדי בענין אמונתם נבוכים, ויחזו למו משאות שוא ומדוחים, פירשו בפרסום מדרכי אבותיהם, שינו את טעמם במנהגיהם ותקנותיה', בתפלותיהם וברכותיהם, ויצחקו על מנהגי ומצות אבותיהם חכמיה' וזקניהם, הוי' בת ישורון נגאלה ומוראה, תבחור לחגור שק ואת כתונת הפסים אשר עלי' קרעה. הוי'! האומרי' לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה. כטובע במצולות ימה, ביום סופה וסער, בהמות גליו בהרס משבריו, רואיו יחבקו יד, יצעקו מכאב, ואין מהם מציל, כי הים הולך וסוער נטבע וישתוקו, יצדיקו אשר לו הכח והממשלה, אשר מנע מנו רוח והצלה, מבלי הכבד את לבם על אשמת ההתרשלות, יען כי על צירי זעם ד' אלה, לא בכח יגבר אישן כן זעפת סערת התאוה והמית שאון היצר, מרחפת בימינו אל ארץ רבה, תרעיש ים הזמן וירומו גליו על ספות כל לבב ועמודי' יתפלצון אצבע אלהים היא, המהפך מסבת מקריו ועמודי תבל ירופפו להטות לב גבר למען נסותו. משברי ים אלה, רוח צח ישב המוסר לא ישביחום, ולשון תוכחה לא ישקיטום. חוסה בסתר אמונתו סלה, מרחוק יראה את אחיו יחוגו וינועו, וחרד ופחד אבל קצרה ידו מהושיע, הה! היו לבז ואין מציל, משיסה ואין אומר השב. אך לך ד' הכח והגבורה להשיב נפשותם, לאחד לבותם אתנו לא לנו ד' לא לנו

כל עוד כלי מלחמתו ילבש יצר לערוך קרב על שדי האמונה, כל עוד על קדושת תורתנו, על משה רועינו, ועל נביאינו וחכמינו, ירחיבו פה, יחרקו שן יניעו ראש, המאמין לא יחוש, יושב ארזים, ישחק לסופה וסערה, לבוש צנה וסוחרה, לא יחתהו גערה, כן אשר דת אל לו סתרה, ישחק לרעש עוזבי תורה, אשר אזור מתניו אמונתו, לאשר ערפל תחולתו. אמרנו עוד לא נואשה תוחלת עוד לא נסגר לפניהם הדלת, לשוב מאולת, כי אמרנו, הן לבם צפונה משכל והנם רואי' והנה אין בהם איש יודע להשכיל באמתת חכמת תורתנו הקדושה בעיון היאות לחכמה העליונה הלזו, אולי יבוא יום ויתבוננו בינה, יראו הבית אשר בנו כי על אדני תוהו יסודתו, ואדניו אך על אבני הספקות שותתו, ושורש דבר לא