צרור החיים (לונשטם) נז

ואין ראוי לשנותם או להוסיף עליהם, דהתם נמי הכי פירושו, דאינו ראוי לכתחילה ובדיעבד יצא, כנ"ל. ואח"כ כתב דין אחר, מקום שתקנו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום וכו' מקום שהתקינו לפתוח בברוך אינו רשאי שלא לפתוח, פי' שלא ישנה בפתיחה וחתימה, (וכתב ג"כ לשון אינו רשאי, לפי שתופס לשון המשנה כדרכו, אבל) כאן פירושו שאינו יוצא, מפני ששינה ממטבע הברכות, ולכן אמר על זה, כללו של דבר וכו', כלומר לאו דוקא האי דשינה בפתיחה וחתימה, אלא כללו של דבר אגיד לך, כל ה המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, ואפי' אם שינה בנוסח, אם אמר דבר שאינו מטבע הברכות כלל, אינו אלא טועה, ולכן כאן ששינה בפתיחה וחתימה, הוי שינה במטבע, וחוזר ומברך במטבע

והא דכתב הרמב"ם בהלכות ברכות שם הלכה ח', בשחרית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא וכו': התם לא שינה ממטבע, שאמר מטבע שתקנו חכמים במקום אחר, והוי ממש כמו על כולם אם אמר שהכל, דיצא

והנה לפי זה מה שכתב הרמ"ך על דברי הרמב"ם בהלכות ק"ש שם (והבאנוהו לעיל בדברי הכ"מ) ולא נראה מהאי עובדא דאמר בריך רחמנא וכו' ומהאי דאמר דיהבך לן וכו': גם מה שכתב הב"י על מה שכתב הרמב"ם כאן בהלכות ברכות, ואם שינה את המטבע וכו' יצא: כתב הרמ"ך תימה דהלכות ק"ש כתב לא יצא: בשניהם אין מקום לקושייתו. דבההיא דמנימון מודה הרמב"ם דאף ששינה ממטבע יצא, כיון דאמרה בלשון אחר, וכדברירנן, ובכגון זה מיירי כאן בהלכות ברכות אבל לעיל בהלכות ק"ש מיירי דאמר הברכות בלשון הקדש, ובכגון זה אפי' שינה בנוסח הברכה, כיון דשינה במטבע לא יצא, כר' יוסי, ושינה בפתיחה וחתימה נמי שינה במטבע הוי כאשר כתבו בסמוך

והנה הטור וש"ע לא כתבו אלא בסי' קפ"ז האי דמנימון דאם אמר בריך רחמנא מלכא מרי' דההיא פיתא דיצא, ובסי' רי"ט דאם אמר בריך רחמנא דיהבך לן וכו' וענה אמן דיצא, ומההיא דברוך המקום שבראה דהלכתא כר' מאיר לא הזכירו דבר

ואין מזה ראי' שהטור והש"ע סוברים כסברתנו ופוסקים כר' יוסי: דדלמא לפי סברתם האי דברוך המקום שבראה אתיא בק"ו מההיא דמנימון, דאם בלשון חול יצא אעפ"י ששינה ממטבע, בלשון הקדש לכ"ש. ומ"מ יש לתמוה עליהם על שלא הביאו האי דר"מ, כמו שהביאו הרא"ש והרשב"א ז"ל אשר הוצרכו להביא ראיות וסברות דהלכתא כר' מאיר ולא סמכו את. עצמן לדונו בק"ו מההיא דמנימון

ואף שכל הדברים נראים נכונים ואמתים לפענ"ד, יודע אני בעצמי שהיא סברא חדשה, ולא נמצאת בשום אחד מגדולי הראשונים והאחרונים, וחלילה לי לומר בזה קבלו דעתי. אבל כאשר רחש לבי דבר טוב. תשאני רוחי לצאת ידי חובתי, להציע דברי לפני גדולי הדור ולדון לפניהם בקרקע, הן רשאין לברור ולבחור, כפי גודל חכמתם וסברתם המכרעת. ואם יסכימו עמי, ישמח לבי גם אני

היוצא מכל הדברים האלו, שיש שבעה חלוקי דינים בדין זה

א) לשנות מנוסח הברכות והתפלות (שכולם בלשון קדש תקנו) אפי' אות אחת אפי' דיבור אחד, ואפי' להוסיף עליהן, או לגרוע מהן אות אחת, אסור לכתחילה

ב) אבל בדיעבד, אם שינה, או הוסיף או גרע, בברכותיו, אם לא שינה ממטבע הברכות, פי' שאף בשנותו את טעמו בברכה מן הברכות, עדיין מטבע הברכה שתקנו חז"ל ניכר. או שאמר אחר ברכה זו, ברכה אחרת שתקנוה חז"ל ותוכל להאמר לפי ענינה גם על הדבר הזה (שאם אינה לפי הענין ודאי לא יצא, כגון