צרור החיים (לונשטם) נה

בברכה אם ענה על ברכה זו אמן, יוצא בה ידי חובתו. וכיון שלא תקנו רבנן לאותה ברכה מטבע כלל, אם כן אין חילוק באיזה נוסח ובאיזה מטבע שאמרה. ואחרי שמה שצריכין הברכות להאמר בלשון הקדש, גם כן ממטבע הברכות הוא, ברכה זו שלא תקנו לה מטבע כלל, יכול לאומרה לכתחיל' בין בלשון הקדש ובין בלשון חול

והשתא מי שאמר ברכה זו על הצלת חבירו, בין אם אומר אותה בלשון הקדש ובין בלשון חול, ובאיזה מטבע שיהי', הוא מברך ברכה הגונה וכשרה, ואין בין ברכה זו, למי שהוא מחויב בברכה ומברך אותה בנוסח ובמטבע שתקנו חז"ל, כלום, דכיון שחכמים התירו לברך באיזה מטבע שירצה הוו בההיא ברכה כל המטבעות שיאמר האדם כפי רצונו, כאלו תקנו אותן חכמינו ז"ל, והשתא, מי שעונה אמן אחר ברכה זו, הוא עונה אמן אחר ברכה שנאמרה במטבע הראוי'

ומעתה, רב חנא בגדתאה ורבנן, אף שהיו מבינים בלה"ק, היו מותרין לברך לכתחילה בשם ומלכות בלשון חול, ובאותה מטבע שבחרו הם. וכיון שכן שפיר עביד רב יהודא דעני לכתחילה אמן אחר ברכתוהם, דהוי ברכה האמורה כדינא לכתחילה. אבל רב יהודא בעצמו, ודאי לא הי' רשאי לברך בריך רחמנא דלא יהיב יתי לעפרא, אפי' להרא"ש והרשב"א ז"ל דסברי בברוך המקום שבראה דיצא, ופסקי נמי האי דמנימון, לכתחילה ודאי דאינו רשאי לשנות, ואפי' בדיעבד נמי לא יצא כהאי גוונא לדידהו, דכיון דהבין לשון הקדש אינו יוצא אם אמרה בלשון חול, כאשר נבאר לקמן בתשובת שפה נכריה אי"ה. ולפי מה דמתרצנא להו להרי"ף והרמב"ם ז"ל אפי' הי' אומר בלשון הזה בלה"ק, לא הי' יוצא אפי' דיעבד, כיון דשינה ממטבע שטבעו חכמים

נמצא שפיר עביד הרי"ף ז"ל, דאע"ג דלא הביא ההיא דמנימון, משום דס"ל דהמשנה ממטבע לא יצא, ואפי' אינו מבין בלה"ק ואמרה בלשון חול, וכנ"ל, הביא ההיא דינא דרב חנא בגדתאה ורב יהודא, וגם על הרמב"ם לא קשה מידי מהתם, דשם יוצא אפי' לכתחילה וכנ"ל כן נלענ"ד הדברים ברורים ב"ה

ומה מתוקים לפי דברינו אלה דברי הרמב"ם בהל' ברכות ה"ו שהעתקנום למעלה, שכתב וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון, והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפי' בלשון חול יצא עכ"ל. האי ואם שינה את המטבע וכו' אין מקומו הכא, אלא בהלכה שלפני זה שכתב וכל המשנה ממטבע שתקנו חכמים אינו אלא טועה, שם הי' לו לכתוב, ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר שם ומלכות, יצא

אבל לפי דברינו הכל נכון ומתוקן ב"ה דודאי אם אמר הברכה בלשון הקדש, אינו יוצא י"ח אם שינה ממטבע הברכה אף אם הזכיר שם ומלכות, אבל בההיא דינא דכתב ואלו נאמרין בכל לשון דמיירי באינו מבין לשון הקדש, דאי במבין לשון הקדש לא יצא בלשון חול וכאשר נכתוב לקמן אי"ה, ולכן שם כתב ואם שינה ממטבע וכו' יצא, דכיון דכבר הוכרח לשנות ממטבע, ליכא קפידא כל כך, אם שינה ג"כ בנוסח הברכה, והיינו ההיא דמנימון. ומאי דקתני לישנא אפי' בלשון חול, דמשמע ולא מיבעיא בלשון הקדש דיצא, ולפי מה דאמרן, אם אמר הברכה בלשון הקדש ושינה במטבע לא יצא, האי אפילו אהזכיר שם ומלכות קאי, כלומר אפי' הזכיר גם השם והמלכות בלשון חול, יצא

ומעתה באים דברי הרמב"ם בהלכה ה' שם יפים ומתוקנים היטב. והכי קאמר, ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם או להוסיף על אחת מהן, פירוש, אפי' לשנותם לברכה אחרת שתקנו חז"ל, או לומר אותם המטבע