צרור החיים (לונשטם) נג

ולזה הביא גמרא עלה דההיא פלוגתא דר"מ ור' יוסי האי עובדא דמונימון, דמנימון לא הי' מבין בלשון הקדש דאלו הי' מבין לא הי' יוצא כלל בברכה בלשון אחר, ולהכי דקדק וכתב מנימון רעיא, כלומר דהי' רועה וע"ה, ולא הי' מבין בלשון הקדש, והותר לו לברך בלשון אחר, ולכן כשבירך בריך רחמנא מרי' דההיא פיתא, אע"ג דהיה משנה ממטבע הברכה, דלא נמצא מטבע כמוה בכל הברכות, כדקאמר שם דקאמר ברכה דלא תקיני רבנן, מ"מ אמר רב דיצא, והוא אליבא דכ"ע ואפי' ר' יוסי מודה ליה בהא, כיון שכבר הותר לו לשנות ממטבע שתקנו חכמים בלה"ק, לומר הברכ' בלשון חול, שוב אין אנו מקפידין, אם יאמר כעין הנוסחה שתקנו חכמים או לא

ובזה ניחא מה שקשה על כל הראשונים, למה לא אמרינן על האי עובדא דמנימון לימא כתנאי, דלר' מאיר יצא., ולר' יוסי לא יצא. וכפי דאסברינן לה להאי סברא ניחא, דליכא מאן דפליג על האי דמנימין דאם אמרה בלשון חול, אע"ג דשינה מכל המטבע, אם הזכיר שם ומלכות, יצא

וכיון דליכא שום אמורא דפליג עלי' דר' יוסי, הדרינן לכללין, דר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי, ופסקינן הלכתא כר' יוסי

ואף שכתוב בירושלמי דר' אחא בר שמואל אמר הלכה כר' מאיר, כיון דלא נזכר בגמ' דידן, ולית מהאמוראים דפליג עלי' ובהיפך מדהביא סתם גמרא האי עובדא דמנימון, ולא אמר סתם הלכתא כר' מאיר, דברוך המקום שבראה יצא, וממילא הוי ידענא, דגם אי אמרה בלשון חול בלשון דלא תקיני רבנן דיצא, נראה דסתם גמרא כר' יוסי ס"ל, ואשמועינן חידושא אליבי', דאף דפסקינן בברוך המקום דלא יצא כיון דשינ' ממטבע, אם אמרה בלשון חול, אע"ג דשינה ממטבע, יצא, וכנ"ל, אין אנו אחראין לצאת מחמת ההיא דירושלמי, מך הכל שבידינו דר' מאיר ור' יוסי הלכתא כר' יוסי, ופסקינן כר' יוסי

והנה הרי"ף ז"ל שהביא האי פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן ופסיק כר' יוחנן, ושתיק מההיא פלוגתא דר"מ ור' יוסי: נראה ג"כ שתפס האי תירוצא דגמ' עיקר, דפלוגתא דרב הונא ור' יוחנן לא תלי כלל בההיא פלוגתא דר"מ ור' יוסי, והוא פסק כר' יוסי, דאי הוי ס"ל כר"מ, לא הוי שתיק מההיא חידושא דאפי' בנוסח דלא תקיני כלל יצא, אלא ודאי ס"ל כר' יוסי וכיון דפסק כר' יוחנן דוקא לגבי שהכל דיצא אפי' על הפת ועל היין, ממילא שמעינן דאם שינה ואמר דבר שאינה מטבע כלל, דלא יצא, והוא כר' יוסי

ומדהביא הרי"ף ז"ל ההיא פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן גבי פת ויין, והביא מיד אח"כ ההיא פלוגתא דרב ור' יוחנן, דרב סבר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, ור' יוחנן סבר כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, והשמיט ההיא עובדא דמנימון דאיתמר בינייהו. נראה לי דהרי"ף ז"ל דס"ל כר' יוסי וכדכתיבנא, לית ליה ההיא חלוקא דאמרינן בדעת הרמב"ם בין לשון הקדש ללשון חול, וס"ל דבין בלה"ק ובין בלשון חול, אם שינה רק בנוסח יצא, אבל שינה את המטבע לא יצא, ולכן ההיא דאמר רב דמונימון רעיא שאמר בריך רחמנא וכו' יצא, אעפ"י שאינו ממטבע הברכות כלל, כר' מאיר אתיא, דאמר דגם אם אמר ברוך המקום שבראה יצא, ולאו הלכתא היא, דאנן כר' יוסי קיי"ל, דאם אמר ברוך המקום שבראה, כיון דשינה ממטבע לא יצא, וה"ה להאי דמונימון דלא יצא

והנראה דמחלוקת הרי"ף עם הרמב"ם והראשונים תלוי בגירסת הגמ' דכבר העתקנו למעלה דברי הרשב"א ז"ל דכתב דלר"י דאמר כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, ההיא דמונימון מיירי כשהזכיר שם ומלכות, ושיש ספרים שכתוב בהם בפירוש ולר"י, דאמר בריך רחמנא מלכא וכו'. ולפ"ז כיון דרב ור' יוחנן