צרור החיים (לונשטם) נא

אבל מה שכתב הכסף משנה ז"ל, שיהי' דעת הרמב"ם לפסוק כר' יוסי הן ודאי דברים מתמוהין מאד, מלבד מה שיש בפירושו השני, שתפס עיקר, מן הדוחק הגדול בדברי הרמב"ם ז"ל, כאשר יראה בבירור לכל מעיין

, וזה לשון הרא"ש, אמר רב הונא חוץ מן הפת ומן היין ור' יוחנן אמר אפי' פת ויין וקיי"ל כר"י לגבי רב הונא וכן נמי הא דפליג ר' מאיר ור' יוסי דר' מאיר קאמר אם אמר על הפת ברוך המקום שבראה יצא, ור' יוסי אמר כל המשנה וכו' לא יצא י"ח, קאמר עלה בירושלמי אמר ר' יעקב בר אחא בר שמואל הלכה כר' מאיר. וגם לכאורה ר' יוחנן כר' מאיר ס"ל, אלא דהגמ' קא דחי לה עכ"ל

וזה לשון הרשב"א ז"ל, ור' יוחנן אמר אפי' פת ויין, וקיי"ל כר' יוחנן דהלכתא כותי' לגבי רב הונא, ובפלוגתא דר"מ ור' יוסי קיי"ל נמי כר"מ, חדא דפשטא דר' מאיר אתיא כר' יוחנן, ועוד דבהדיא פסקינן הלכה כר' מאיר בירושלמי דגרסינן התם ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הלכה כר' מאיר עכ"ל. ושם בד"ה והא בעינן ג' ברכות וכו' כתב: וכבר כתבתי בפרק קמא דמטבע אריך הוא שפותח וחותם וכו' ואם הי' משנה את המטבע לא יצא וכדתנן מקום שאמרו להאריך וכו' עכ"ל

הנך רואה אלה הגדולים חקרי לב, כתבו בפירוש דהלכה כר' מאיר אף שהם סוברים דצריך שם ומלכות, וע"כ ס"ל דר' מאיר נמי בדהזכיר שם ומלכות מיירי, ולכן הלכה כמותו דיצא, כמו בההיא עובדא דמנימון דקתני בתרי'

באופן שהוא תמי' גדולה ועצומה על הגאון הכסף משנה ז"ל שלא שת לנגד עיניו אלה דברי הגדולים אשר היו לו לעינים בכל ספרו. וצ"ע

ואני תמה מאד על כל נושאי כליו של הרמב"ם ז"ל, אשר עברו על מקום זה בהרף עין ולא נפלאת היא בעיניהם ולא דברו בה דבר

וב"פ הנ"ל הלכה ו' כתב הרמב"ם ז"ל וזה לשונו: וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון, והוא שיאמר כעין שתיקנו חכמים, ואם שינה את המטבע, הואיל והזכיר שם ומלכות וענין הברכה אפי' בלשון חול יצא. וכתב עליו הכ"מ שהיינו ההיא עובדא דמנימון. וכתב עוד ועל מה שכתב רבינו ואם שינה את המטבע יצא, כתב הרמ"ך תימה דבה"ל ק"ש כתב לא יצא, וצ"ע, ויש לתמוה על תמיהתו, דשם בה"ל ק"ש מיירי ששינה בפתיחה או בחתימה, והכא מיירי ששינה רק מנוסח הברכה, ולא שינה לא בפתיחה ולא בחתימה ע"כ תורף לשון הכ"מ

ואילולי דמסתפינא הייתי תופס עיקר תירוצו הראשון של הכ"מ הנ"ל, והוי אמינא מילתא חדתא בסברת הרמב"ם ז"ל

דהנה לקמן בתשובתנו שפה נכריה בררנו והוכחנו ב"ה בראיות ברורו' בריאות וטובות, דאף דפסקינן דתפלות והברכות נאמרו בכל לשון, היינו דוקא אם אינו מבין בלשון הקדש אבל אם מבין בלה"ק צריך דוקא לאמרן בלשון הקדש, ואם אמרן בלשון אחר לא יצא ידי חובתו

וכלל גדול מסרו לנו רבותינו בעלי התלמוד ז"ל בעירובין (דף מ"ו ע"ג) וכן בסנהדרין (כ"ז ע"א) ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי, זולתי במקום שהאמוראין מכריעין כר' מאיר פסקינין כוותייהו

והנה הא דאמרינן בשמעתין לימא רב הונא כר' יוסי ור' יוחנן כר' מאיר, ודחינו לה דאמר לך רב הונא אנא דאמרי אפי' כר' מאיר ע"כ לא קאמר ר' מאיר אלא היכא דקא מדכר שמי' הפת, אבל היכא דלא קא מדכר שמי' דפת אפי' ר' מאיר מודה, ור' יוחנן א"ל אנא דאמרי אפי' לר' יוסי, עד כאן לא קאמר ר"י אלא משום דקאמר ברכה דלא תקיני רבנן, אבל אמר שהכל נ"ב דתקינו רבנן אפי' ר"י מודה. אף שכתבו הרא"ש והרשב"א ז"ל דהגמ' קא