צרור החיים (לונשטם) ד

להוציא לאור ספרים יקרי ארץ. עד תזרח כאור נגה שמש ישועתנו ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'. חותמים ד' לירח האיתנים הוא חודש השביעי תרכ"ט לפ"ק ש,א, אוהעל המה השותפים אברהם קעלנער מו"ס פה אוהעל יע"א חיים ברייט מדוקלא יע"א. הקדמת המחבר

מעת כסו ענני חטאת ישורון נוגה שביב השמש תופיע משמי מעל לפנים בישראל: מעת הוסר התמיד, הכרת מנחה ונסך מבית ד', אלמנות לבשה לבושת שנים, בדד ישבה רבת בנים, מקדש מלך קלקל פנים, ויפול הבית על הסרנים, מעת הזאת נתמעטו לבות חוזי החכמה, חשכו הרואים בארובות הלבב, ויתאבכו גאות עשן המצוקות על בינת נבוניו, ביום ההוא אבדו עשתנותיו. וכאשר מדי יום יום גבר עלינו עול גלות החל הזה, ויאכלו את ישראל בכל פה, כמעט כסו ענני חשכת ליל את כל עין שמש החכמה העליונה, ותחשך הארץ, כמעט אבדה תורה, פס אמונה, נסתם כל חזון, ואנחנו לא נדע במה נעבוד את ד', לולי אלדינו שבשמים הגדיל עמנו חסדו, כי בכל דור ודור הקים לנו רועים רואים בעין חכמתם העצומה אור נוגה תורתנו הקדושה, המה לעוצם צדקתם, נתעלו נפשותם מהמשך אחר מקרי חומריותם, ומהתרגש לקול המית הצר הצורר, מפץ וחרב וחץ שנון לא יחרידום מעלות על סולם החכמה השמימה, ויחתרו לעלות על שלבי מעלותי' מעלה מעלה נוכח פני ד'. המה היו במורדי אור הנעים הלזה על פני תבל ארצה, המה המפיקים חכמה, המפיצים דעת, המה הרועים צאן מרעות עדת ישורון איש על מקומו ועל מעמדו, סביב רעו איש את ידו

וגם אנחנו בעבדותינו לא עזבנו את אלדינו, ועם כי עדן לא הוטהרנו מחלאת יצר הלבב, ונפשותינו עדן לא נזדככו מרוע אלה התכונות והמדות אשר חייבונו המירוק הגדול הלזה, עם זה את אלדינו היינו עובדים, במשה עבדו ותורתו היינו מאמינים, ובמלאכי אלדים החכמים והנביאים הקדושים לא היינו מלעיבים. ואף שלהיות השלמות בנבראים נמנע, לא חדלה גם האומה הקדושה הלזו המצא בה פרטיים הנפרדים מכללה, אלה לרוע יצרם, ואלה לשלילת החוסן להתחזק מול הנקהלים, ביום הרג רב בנפול מגדלים, אבל כללת האומה הנבחרת הזאת מאלדי' לא סרה. אחת היא לאמה ויולדתה ברה. ואי' הלבב לא ימס כמו מים כראותו את אשר פה אחד ספרו לנו קוראי הדורות, איך בלב אמיץ באמונתם, שמח וטוב לב רבים שתו סף רעל, צחקו ללהב המוקד, פשטו צואר למו חרב, ועם הצדיקם משפט אלדי אמת, ישישו כי ימצאו קבר. ואף אלדים עלה בהם ויט עלינו חסד לפני מלכי הארץ, הטה לבב כל יושבי תבל להשביח שאון דכים, להסיר מוטות ברזל מעל צוארינו, לפתח בני תמותה, ולהחיותינו ביום הזה.