צרור החיים (לונשטם) מט

ששינה ממטבע ברכת הגומל, ומנימן שינה ממטבע ברכת הזן אעפ"כ יצא עכ"ל

הנה לא השיג הרמ"ך על גוף הדין שכתב הרמב"ם בזו ההלכה: שהיא ודאי הלכה ברורה, ואינה סותרת כלל להאי המונימון, דכאן מיירי מפתיחת וחתימת הברכות, והם ודאי מעכבים בשינוי, וההיא דמונימון מיירי ששינה בנוסח אמצע הברכ', דהתחיל בנוסח הברכה ואמר בריך רחמנא מלכא כמפורש שם בגמ' אשר נביא בסמוך אי"ה, וגם האי דיהבך לן ולא יהבך לעפרא שם דף נ"ד ע"ב מיירי דאמרו בריך רחמנא מלכא דיהבך לן כמבואר בכל הראשונים, וגם הטור בא"ח סי' רי"ט כתב כן בפירוש ע"ש. וכיון שלא שינו אלא בנוסח אמצע הברכה יצאו בדיעבד. וכמ"ש הכ"מ בפרק א' מהלכות ברכות אשר נביא להלן אי"ה. אבל הרמ"ך לא השיג אלא אלשון הרמב"ם שכתב כל המשנה וכו' אינו אלא טועה וחוזר ומברך בטבע, שלשון זה משמע, דעל כל דבר ששינה במטבע הברכה, צריך לחזור ולברך: על זה כתב הרמ"ך, ולא נהירא, דאף המשנה, אם לא שינה בפתיחת וחתימת הברכות יצא בדיעבד, כההיא עובדא דמונימון

והם דברים נכונים. ואף הרמב"ם לא נקיט לשון זה אלא לפי שהוא לשון הגמ' כאשר נביא בסמוך אי"ה. ומשום דלדינא דברי הרמ"ך נכונים, לא השיג הכ"מ עליהם, כאשר השיג עליו בריש הלכות ברכות שם. ולקמן נחוה דעתנו אי"ה על דברי הרמב"ם והרמ"ך הנ"ל

ואיתא שם דף מ' ע"ב, על כולם אם אמר שהכל יצא. אתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין, ור' יוחנן אמר אפי' פת ויין, נימא כתנאי, ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה, ראה תאנה, ואמר כמה נאה תאנה זו, ברוך המקום שבראה יצא, דברי ר' מאיר, ר' יוסי אמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו, נימא רב הונא דאמר כר' יוסי ור' יוחנן דאמר כר' מאיר אמר לך רב הונא וכו' ור' יוחנן אמר לך וכו', מונימון רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מרי' דהאי פיתא, אמר רב יצא, והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, דאמר בריך רחמנא מרי' דהאי פיתא, מאי קמ"ל אע"ג דאין בלשון חול, תנינא ואלו נאמרין בכל לשון וכו' וברכת המזון, איצטריך ה"מ היכא דאמרה בלשון חול כי היכא דתקיני רבנן) אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקיני רבנן אימא לא קמ"ל. ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה (ולדידי' מוקי היא דמונימון, בדאמר בריך רחמנא מלכא, כן כתבו הראשונים, וכתבו דאית דגרסי הכי בגמ' בפירוש)

וכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות ברכות הלכה ה' וזה לשונו: ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהן ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה

וזה לשון הכסף משנה שם, בפרק כיצד מברכין ראה פת נאה ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה ראה תאנה נאה וכו' יצא דברי ר"מ, ר' יוסי אומר כל המשנה וכו' לא יצא ידי חובתו. וק"ל למה שינה רבינו לשונו וכתב אינו אלא טועה, וכן יש לדקדק למה נקיט ואינו ראוי לשנותם וכו', ויש לומר, דתרתי גוני שינוי הוי, האחד שהוא אומר נוסח הברכ' שתקנו חכמים, אלא שהוא מוסיף בה או גורע ממנה, או שהוא אומר כעין נוסח שתקנו חכמים, אבל הוא אומר אותה במלות אחרות, ומ"מ הן דומות לנוסח שתקנו חז"ל, וכיון שכונת דבריו עולה למה שתקנו חז"ל אין כאן טעות, אבל אין ראוי לעשות כן. השינוי השני הוא שמשנה לשון הברכה, כגון ברוך המקום שבראה, שהיא ברכה כוללת, וחז"ל תקנו לברך על כל דבר בפרטות, המוציא לחם מן הארץ, ובורא פרי העץ, וכיוצא, ועל זה כתב שאינו אלא טועה, וכיון דטועה הוא לא יצא י"ח וכדר'