צרור החיים (לונשטם) מה

להתפלל בלחש, שאין הש"ץ שלנו מוציא את שאינו בקי אליבא דכ"ע

ואתה אל תתמה על מנהג האשכנזים שמדקדקים על ש"ץ המזמר, ואינם מדקדקים על ש"ץ בקי ומבין, וכפי הדין המתבאר בא"ח סי' נ"ג צריך הש"ץ להיות בקי ומבין שכבר מלתנו אמורה כמה פעמים, שכפי שאנחנו פוסקים על פי רוב הגדולים, שאין הבקי מוציא את מי שאינו מבין בלשון הקדש, אין הש"ץ שלנו מוציא כלל את שאינו בקי, ואינו בא להוציא את אחרים בתפלתו כלל. ואם כן אין אנו אחראין לדקדק יותר מדאי על בקיאות הש"ץ אחרי שאינו מוציא את אחרים, עד שנפסיד על ידי זה המנהג הקדום המקודש לשמים לחזור על ש"ץ המזמר אשר בשירה ובזמרה ישפוך שיחו לפני ד'

ואתה תחזה מכל הדברים האלו שאמרנו, שכל דברי בעל הקנאה ובעל הנוגה וראיותיהם, סתורים ועומדים הם ממקוריהם, כי חזון שקר ותרמית המה מתנבאים בשפתותיהם, ובבית המדרש לא מצאו ידיהם ורגליהם. יען כי לא מצאו מבוא האמתי אל ההלכה הנאותה לתשובת השאלה הלזו, סבבו סביבות הכרם, ויתאוו תאוה לאכול מפרי' ולשבוע מעובה, אך נלאו למצוא הפתח, ויחתרו למצוא דרך סלולה ולא מצאו

וברוך הפוקח עורים אשר פקח את עינינו בדבר ה' זו הלכה להראות לעם ד' העמודים הנכונים אשר מנהגינו הקדמונים הקדושים עליהם נשענים. אשר בהם נתגדלנו וכאשר שמענו כן ראינו אותם מאבותינו ואבות אבותינו זה ימים רבים ושנים. מסורת הן בידינו מגדולינו וזקנינו, מסרו אותן מדור לדור האבות לבנים המה המקנאים קנאת האמת, המה הרואים באור נוגה, המה המתהלכים בתוך הגן האוחזים בסנסני אשכלות הגפן ויטעו נטעי נאמנים. באור ד' הלזה לכו ונלכה, היא המסילה המולכת בעדן גן אלו"ד על ראש גיא שמנים. והוא יתברך בחסדו ימהר יחיש יום המעותד לנו לפקוח עינים עורות, לאחד לבות עובדיו, יסיר מעלינו הבגדים הצואים וילבישינו שני עם עדנים. והוא אשר יחיינו מיומים, יתן ברוחינו פי שנים, וליום השלישי נהי' מוכנים. ש"ות שפתי ישנים בו יבואר האיסור לשנות נוסחת התפלה או הברכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה יששום מדבר וציה. ועין חלוש הראיה. בה יעל ענף פוירה. הליכות אמת צופיה. ינוב פרי דשנים. דובב שפתי ישנים.