צרור החיים (לונשטם) מד

אבל אנחנו האשכנזים, שאנו נוהגין שהש"ץ ישורר ויזמר ויעורר לבות שומעיו בנגינתו להעציבם בעת העוצב ולשמחם בעת השמחה, כפי המקום והזמן וענין התפלה, ואי אפשר לבטל זה כמו שכתבו כל הגדולים הביאם שם הרב דוורונא בתשובתו יאיר נתיב, ובראשם הב"ח ז"ל בתשובתו, דבאתרא דנהוג אין לבטלו

והכי מסתברא, דכיון שנתקן הדבר לכבוד ד' והדר גאונו, מי שמבטלו יש לחוש שיקל כבוד שמים בכך. והדבר דומה לפי דעתי לאדרת ממלכה רב האורך והרוחב, שלובשים המלכים ביום המלכם, העשוים כנימוס מלכי המדינה בימים הראשונים: שעם שאין בהם שום יופי לפי הרגל הלבושים בימינו, איש לא יערב את לבו להחליף הבגדים האלה בבגדים אחרים. ואם הם גדולי ההדור יותר הרבה מהם, ומי שמחליפם הוא פוגם בכבוד המלך. והטעם, לפי שכבר הוסכם שע"י לבישת הבגדים האלה יוכר כבוד המלך ביום המלוכה, א"כ כבוד המלך תלוי בבגדים האלה. כן הדבר הזה, כיון שמנהגינו להוציא הוצאות רבות לחזור על ש"ץ שיודע לשורר ולזמר בתפלתו, מה שאין אנו עושין כן בדברינו לפני מלך ושרים, אם כן, כל כונתנו להגדיל ולכבד שם שמים באופן יותר גבוה ומעולה ממה שאנו עושין לפני מלך בשר ודם. וכיון שהנגון הוא מה ששם שמים מתכבד על ידו, אף אם כפי הרגל מדתנו בזמנים האלה לא ינעמו לאזנינו קול שרים האלה, מי שמבטלו ומנהיג להתפלל בלא נגון, הרי הוא מבטל דבר הנהוג אך כדי ששם שמים יתכבד על ידו, וא"כ הוא פוגם בכבוד שמים

והנה ידוע שאבי רוב הנגונים שנהגו ב בו ממש כל בני אשכנז ופולין, הי' רבן של כל בני אשכנז, המאיר ובא עדיין בתורתו לכל הגולה הגאון מהרי"ל ז"ל, והוא ודאי לא ניגן אותם הנגונים כדי להתענג בבית ד' בנועם קולו, אך כל כונתו היו לשם שמים, ומי יבא אחר המלך אחר שכבר עשהו

אף כי שידוע לכל שכמו שהכלי שיר הוא מעורר הלב ומנענע המחשבות, כן שירת הפה. ואיני יודע, איך אותן שהוטב בעיניה' נגינת הארגעל ולא חשו על חילוק והפסק המלות, לפי שהנגון מעורר הלב ומכינו לתפלה, איך לא ייטב בעיניהם, מה שאנחנו, שאיננו נוהגים בנגינת הארגעל, נוהגים בנגינת שירת הפה על ידי הש"ץ והמשוררים. ואם לא כולם ישוררו לפי דרכו המוזיקא, הלא ידוע שחוש השמע וחוש הטעם שוין בענין זה, שכמו שלא ימצא אוכל אשר יערב בהנאה שוה לכל אדם, זולתי מדינה ומדינה כמנהגה ואיש ואיש כטבעו, יטעם לנפשו האוכל כפי אשר מנוער הרגיל עורקי חכו להתענג בו כן בחוש השמע, מדינה ומדינה ואיש ואיש כפי הרגל תופי אזנו להתענג בהתנועעו לקול השיר, אותו יבחר ויקרב. והארכתי מעט בענין זה, להסיר תלונת רבים מההמוניים על עדת ד' כאלו נעשה תפלתם על ידי זמרת הש"ץ כחוכא ואיטלולא ח"ו, כי לא כן הוא, וצדקו מאד אלה הגדולים שהסכימו, שבמקום שנהוג אין לבטלו להנהיג באופן אחר

בין כך אנחנו האשכנזים נוהגים לדקדק אחר ש"ץ המזמר, וכיון שאנו מדקדקים בכך, אין אנו יכולין לדקדק ולחזור דוקא על ש"ץ המבין ויודע בלשון הקדש היטב, מפני ששנים אלה יחד, באיש אחד, מציאותם יקר מאד, ומילתא דלא שכיחא הוא

וכפי המנהג הזה נמצאים הרבה שלוחי צבור שאינם מבינים היטב בלשון הקדש, וכיון שאינם מבינים בכל מקום בתפלה, אינם מוציאים אחרים ידי חובתן אף לפי דעת רש"י ז"ל וסייעתי'

והוא הדבר אשר דברנו, שאף במקום מנהג הספרדים הנמשכים אחר דעת רש"י ז"ל, ואינם מתפללין בלחש, רק הש"ץ מתפלל בקול רם ומוציא את שאינו מבין, אנחנו בני אשכנז שמחזירים דוקא על ש"ץ היודע לשורר אף לא יהי' מבין היטב בלשון הקדש, אנו מחוייבים, על כל פנים