צרור החיים (לונשטם) מג

אין התקנה זו מועלת כלל, שאין הש"ץ בא להוציא אחרים בתפלתו כלל, ואינו בא אלא משום קדושה ומודים וקדיש וברכות, ואם יפסידו את אלה, למה להו להיות להם ש"ץ כלל? ולמה יפסידו אלה בלא תועלת, אחרי שתפלת הש"ץ, אינה מועלת לשאינם בקיאים כלל

ועוד, והוא הנראה יותר, שדעת הרמב"ם ז"ל כרש"י דהבקי מוציא אף את שאינו מבין כלל, וכאשר אמרנו בראשית דברינו, שמפשטות דברי הרמב"ם בההיא דסופר מברך ובור יוצא, גם בפ"ח מהל' תפלה בענין שהעסקנו למעלה נראה כן, ואם כן לשיטתו יפה כתב דהש"ץ יכול להוציא את מי שאינו בקי ומבין כלל

ובאמת כפי אשר העתיקו בעל הקנאה ובעל הנוגה דברי הרדב"ז הי' לי ראי' על זה. שהמה כתבו בשמו לכן טוב לצאת בתפלת הש"ץ מי שאינו מבין, ומי שמבין וכו' אם כן כתב הרמב"ם בפירוש, שמי שאינו מבין יוצא בתפלת הש"ץ, והוא כרש"י. אבל מה אעשה ששקר גמור הוא, וכן כתוב שם, לכן טוב תפלה אחת ביחד מי שיודע ומי שאינו יודע. ונוכל לפרש שאינו יודע הנוסח, אבל הוא מבין בלה"ק

אבל, ב"ה שאינו צריך להביא ראיה מדבריהם, לא מדובשם לא מעוקצם. אמנם מצד הסברא כן נראה שדעת הרמב"ם כרש"י, ומועיל א"כ תפלת הש"ץ הרבה

ועל פי זה יש להצדיק מה ששמענו מכמה קהלות קדושות ספרדיות שנוהגין כן עד היום, שאינן מתפללין בלחש רק החזן מתפלל בקול רם. ולפי מאי דאמרינן, גם מאן דאמר הכי לא אישתביש, שסומכין עצמן על סברת רש"י שאף מי שאינו מבין כלל הבקי מוציאו, ולפי מה שהצדיק הרמב"ם ז"ל האי מנהגא, נראה שגם הוא ז"ל סובר כרש"י, באופן שגם בזמן הזה הש"ץ מוציא את מי שאינו בקי, דהיינו מי שאינו מבין: בלשון הקדש כלל, והמה נמצאים בזמנינו הרבה. וכיון שעל יסוד זה הנהיגו מקדם שלא יתפללו בלחש, למיגדר מילתא כמ"ש הרמב"ם והרדב"ז הנ"ל, והיסוד הזה עדיין על מקומו יעמוד ולא ימיש, המה סומכים על זה, והנהיגו כן אחריהם עד היום, ויש להם על מה שיסמוכו, ומאן דנהוג נהוג

אבל ודאי הדרך היותר נכון לילך בעקבות רוב הפוסקים הראשונים וכל האחרונים דפסקו כהתוס' והרא"ש שמי שאינו מבין, אין הבקי מוציאו, ולפי שמבין בלא בקי אינו נמצא בזמן הזה כנ"ל, אין הש"ץ מוציא את שאינו בקי כלל, זולתי אם עפ"י מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח כלל יתרמו שיהי' מי שמבין בלשון הקדש ולא יכול לסדר דבריו מתוך סדור התפלה שלפניו. ולפיכך חלילה וחלילה לנו לשנות מנהג התפלה בלחש. ומי שאינו מתפלל תפלה בלחש רק שומע מפי הש"ץ התפלה בקול רם, אף אם יכוין מלה במלה בכל מה שהוא אומר (מה שכמעט אי אפשר בזה"ז כמו שהעידו כל הפוסקים אינו יוצא ידי חובת תפלה כלל, וצריך לחזור ולהתפלל בלחש, ומטעמים דברירנן

ועוד אני אומר שאף במקומות שסומכים על דעת רש"י ז"ל, שלא להתפלל בלחש רק לצאת בתפלת הש"ץ, דוקא להם הותר לפי מנהגם, לא לנו לפי מנהגנו

דהרי הוכחנו למעלה בסברות וראיות נכוחות ב"ה, שאף שלפי פירש"י ז"ל וסייעתו, הבקי יכול להוציא אף את מי שאינו מבין, המוציא ודאי צריך להיות בקי ומבין מה שהוא אומר, ואם לאו אינו מוציא אחרים ידי חובתן

והנה מנהג הספרדיים שהש"ץ אינו משורר כלל לפני התיבה, אבל מסדר תפלתו מלה במלה בנגינה יפה וצחה. נגד זה אינם ממנים ש"ץ זולתי איש בעל תורה ובקי ורגיל ומבין בכל מקום מה שהוא אומר, והוא באמת יכול להוציא לפי דעת רש"י ז"ל את מי שאינו בקי. ואף שאין אנו פוסקים כדעה זו, מ"מ יש להם על מה שיסמוכו כנ"ל.