צרור החיים (לונשטם) מב

זולת קהל המוסתערב אשר במצרים וכו' עוד ראי' גמורה שלא היתה תקנה זו קבועה אלא לפי המקום והזמן, שמצינו להרב ז"ל תשובה אחרת בלשון ערב, וזה העתק שלה, ואמנם מנהגנו בעבור מה שאירע להמון מן המנהגים הרעים באלו הזמנים והמקומות, והוא שבתפלת מוסף של שבתות ומועדים לבד, לסבת רוב ההמון נעשתה תפלה אחת וכו' וכן אם אירע לנו תפלת המנחה שנתאחר' הרבה עד שנחוש שיעריב השמש, אני עושה שיסדר הש"ץ התפלה בקול רם והקדושה, וראיתי שאין בזה הפסד לפי שמי שאינו בקי יצא בשמיעת התפלה והבקי יתפלל לעצמו עם הש"ץ מלה במלה וכו' אמנם אם נתפלל בכל ימי החול במעט עם מקובצים, נחזור לשמור הסדר הראשון להתפלל בלחש וקול רם, וכתב משה. הרי אתה רואה שלא היתה תקנתו קבועה אלא לפי הזמן וכו', עוד יש ראי' שכיון שהוא ז"ל לא תקן אלא ברוב עם ובזמנו הי' יותר מכפלי כפלים מהנמצאים עתה, וכיון שנשארנו מעט מהרבה ראוי לחזור לדין הגמ', עוד כי בזמנו ז"ל הכל היו נוהגים כמנהגו וליכא משום אגודות אגודות, אבל עתה בזמננו שיש כמה קהלות כל ספרדיים ומערביים ואיסקליא וכולם מתפללים בדין הגמ' איקרי כאן לא תתגודדו, לפיכך ראוי שכולם יתפללו כדין הגמ' וכו', הכלל העולה שאין אני רואה בזמן הזה עת לעשות כדי להפר תורתנו ואפי' נשנה את המנהג לא נהי' כתלמיד חולק על רבו וכו' לכן בנדון דידן, אם אפשר להחזירם לדין הגמ' שיתפללו שתי תפלות בלא מחלוקות, כן ראוי לעשות, אבל אם אי אפשר לבטלם אלא ע"י מחלוקות שב ואל תעשה, והנלע"ד כתבתי, עכ"ל בקצרה

הנך רואה בעיניך ממש היפך דברי האנשים האלה, ובמדינותינו שלא היה נוהגין עד עתה כמנהג אנשי מצרים, ודאי לית דין ולית דיין, שיתיר התפלה בקול רם לחוד בלא תפלה בלחש, ואתם אחי סורו נא מעל אהלי האנשים שלולי דעת אלו, כי לא ידעו ולא יבינו, רק להפוך ולסרס דברי קדושי עליון, במחסה כזב ושקר הסתירו דבריהם ומחשבותיהם, ומלבם הוציאו מילין להשפיל כבוד ישראל ח"ו, ולקעקע יסודות מנהגי קדמונינו נ"ע, למען אחת אחת תהרס כל הבירה כולה, חלילה חלילה

ועתה נשובה לדינא דהרדב"ז ז"ל שהצדיק בשם הרמב"ם אלה שאינן מתפללין בלחש רק החזן מתפלל בקול רם אף שבררנו למעלה, שאין הש"ץ מועיל לשום איש, דאם הם בקיאים לא יוציאום הש"ץ, וכמה שכתב הרדב"ז בעצמו שהיודעים יתפללו עם הש"ץ, ואם אינם בקיאים להתפלל, מסתמא אינם יודעים לשון הקדש, ומי שאינו מבין לשון הקדש, אין הש"ץ מוציאו

דהני מילי לדידן שכבר נתקנה מלאכת הדפוס בימינו, וסדורי התפלות מצויות ביד כל אדם א"כ מי שמבין בלה"ק, הוא ג"כ בקי בתפלה, כי נוסח וסדור התפלה לפניו. ומי שמבין לשון הקדש ואינו יכול לקרות לשון הקדש, הוא כמעט מהנמנעות, כי איך יבין לשון הקדש, אחרי שלשון זה אינו נדבר בדבר איש אל אחיו, עד שנאמר שלשמע אזנו נתרגל בו, ומי שמבין לשון הקדש ודאי למדו, וכיון שלמדו, למדו לקרות ולהבין כדרך כל הלשונות אשר נלמדו, ולכן מי שמבין הוא בקי, ומי שאינו מבין אין הש"ץ מוציאו

אבל בדורו של הרמב"ם לא היתה מלאכת הדפוס נמצאת עדיין (וגם עתה אינה נמצאת במדינות האלה) והמבינים בלשון הקדש היו רבים מאד בדורותיו, ובפרט בארצות המזרחיות שלשונם קרובה ללשון הקדש, והי' הדבר מצוי שיהי' מבין בל"הק ולא יהי' בקי בתפלה או בברכה בעל פה, ואותן המבינים ואינם בקיאים ם הי' הש"ץ מוציאם. נמצא שהי' הש"ץ מוציא את שאינו בקיאים, ולכן משום מגדר מילתא שפיר התקינו בארצות האלה שהחזן לבדו יתפלל והבקיאים יתפללו לעצמן עם הש"ץ ואותן שאינן בקיאין יוציאם הש"ץ. משא"כ בזמנינו