צרור החיים (לונשטם) מא

בקיאים ואין הש"ץ מוציאם, ואם אינם יכולים להתפלל בעצמם, אז אינם מבינים בלשון הקודש ג"כ, ואז ג"כ אין הש"ץ מוציאם, ולא יצאו א"כ ידי חובת תפלה כלל. ואם נאמר, שבעוד שהחזן מתפלל בקול רם יתפללו הבקיאים עמו בלחש א"כ מה יועיל תפלת הש"ץ, אם אין איש אשר ישמע לו, ולא יוכלו לענות קדושה ומודים, שאין רשאי להפסיק בש"ע לקדושה ולמודים. ואם נאמר שהצבור יחכו עד שיאמר החזן קדושה ויענו עמו ויתחילו להתפלל ויגמרו קודם שהגיע הש"ץ למודים: א"כ צריכין למהר ולחטוף כל ברכת הי"ח יותר מדאי, ואין מי שיכול לכוין כראוי בתפלתו, גם יפסידו מלענות אמן על כל ברכות האמצעיות

באופן שהחיוב הגמור עלינו להתפלל תפלה בלחש, למען שכל איש לפני ד' ישפוך שיחו בכונת הלב, וכל איש יכול להתפלל על פרטי הצטרכותו, או בכל ברכה וברכה מעין אותה ברכה או בשומע תפלה כמבואר בא"ח סי' קי"ט, ואז יחזיר הש"ץ התפלה בקול רם כדי שיענו הקהל אמן וקדושה ומודים

ומה שכתבו בעל הקנאה בסוף תשובתו ובעל הנוגה עמוד י"ג בשם תשובת הרדב"ז סי' ה' שהביא אגרת מהרמב"ם ז"ל אשר כתב לאנשי צרפת בלשון ערבי שיתפללו רק בקול רם ולא בלחש כלל, והעתיקו שניהם לשונו שם בנוסח וסגנון אחת ממש, ובעל הנוגה הוסיף לכתוב וז"ל, והרדב"ז כתב בפירוש שאם אפשר לבטלה שלא על ידי מחלוקות, יבטלנה עכ"ל

הנה, טרם נחוה דע בענין זה, נאמר שהאנשים האלה המתנבאים בסגנון אחד כמנהג נביאי השקר, עינם לא ראו מעולם תשובת הרדב"ז הנ"ל, רק שמעו דבריו מפי אחרים והוסיפו וגרעו בו כרצונם. כי באמת כל הרואה לשון ש"ות הרדב"ז ח"א סי' ה', יראה כי שקר ענו, ולא כתב כלל מה שכתבו הם, ותחת אשר כתבו שהרדב"ז הביא אגרת מהרמב"ם ז"ל אשר כתב לאנשי צרפת בלשון ערבי, כתוב שם שנשאל הרמב"ם על טעם התקנה ההיא, והשיב בלשון ערב, שאעפ"י שנראה כן מדין הגמ', מ"מ בארצות הישמעאלים וכו', ולכן טוב להתפלל תפלה אחד ביחד מי שיודע ומי שאינו יודע עכ"ל, הנה משמע שם בתשובה זו שהרמב"ם לא תקן תקנה זו אבל השתדל להצדיק תקנותיהם, גם לא לאנשי צרפת כתב רק למדינות הישמעאלים, ולמה היה לו לכתוב לאנשי צרפת בלשון ערב שאינן מבינים ולא בלה"ק שמבינים כולם

? וכל מה שכתבו שם בעלי הקנאה והנוגה עניני לעג ודיבה על תפלותנו ונתנו אותו על לשון הרדב"ז בתשובה זו, שקר ענו. גם מה שהוסיף בעל הנוגה, שהרדב"ז כתב בפירוש שאם אפשר לבטלה שלא ע"י מחלוקות, יבטלה, שקר גמר הוא, כי לא יצאה זאת מעולם מפי הרדב"ז ז"ל שסברתו להיפך כאשר יבא אי"ה

והנה אגיד לך את הרשום בכתב אמת בתשובת הרדב"ז ח"א סי' צ"ד, והנני מעתיק רק ראשי הדברים שמצאתי מן הצורך להעתיקם, כי התשובה ארוכה מאד, והמעיין בתשובה עצמה ימצא מרגוע לנפשו

וזה לשונו, שאלת על שנתעוררו קהל הספרדים על קהל המוסתערב על ענין חזרת התפלה בקול רם, שנהגו במצרים שהש"ץ מתפלל תפלה אחת בקול רם וזה כנגד דין הגמ' והפוסקים וספרי הקבלה טענו קהל המוסתערב שזה תקנת הרמב"ם ז"ל שכתב בתשובה בלשון ערב וכו' וכן הגיד ר' אברהם בנו בספר שחיבר בלשון ערב וכו' (כאן כתב שהרמב"ם תקן תקנה זו וכאן נמצא תופס דבריהם שהביאו אבל בלשון כבד לא בלשון דופי ובזיון כאשר כתבו הם, ולא העתקת הדברים מפני האריכות והנחתי הדבר להמעיין). תשובה, כל בעלי הדין והרב המתקן תקנה זו מודים כי מדין הגמ' בבלית וירושלמית והגאונים וכל הפוסקים ראוי לצבור שיתפללו שתי תפלות וכו' וכן נוהגין בכל הגלילות אולת המלכות אשר פשטה בו תקנה זו ועתה אולם חזרו לדין הגמ'