צרור החיים (לונשטם) מ

מן כלל הגאונים הנ"ל לפסוק שלא כהלכה, ואף אם יפסקו כן בטלים במיעוטם לגבי הנהו רבוותא

שוב ראיתי בש"ות של הגאון אב"ד דק"ק פרעשבורג, שהוא ראה דברי הגאונים הנ"ל ומצא ששקר ענה בם כי לא יצאו כדברים האלה מפיהם מעולם

ומה שכתב עוד מסברת עצמו,. דלמה יגרע מקדיש וקדושה דאמרינן גבייהו דשומע כעונה. מי יטריח לענות הכסיל על דברי שטותיו והבליו, מה לתבן את הבר? מי לא ידע דקדיש וקדושה ודכותייהו לא נתקנו אלא שיאמר אחד ויוציא השומעים, ומה ראי' היא זו לתפלה שנתקנה לחיוב על כל אחד מישראל

הראתיך לדעת שאין לסמוך על שום דבר אשר דבר בעל הנוגה, שמלבד אוטם לבו מכל שכל עד שלא נראה בכל דבריו פלס ומאזני משפט חלקי הבונה והסותר, אבל עוד למד את לשונו הפח כזב ומלבו יוציא מילין אשר לא היו ולא נבראו, למען הטות לב בני ישראל מעל מנהגיהם הקדושים והטובים, אלה הצאן אשר אין בהם שכולה, יוליכום בדרך לא סלולה. חדלו לכם מן האדם הזה כי במה נחשב הוא

ומעתה נבוא לנדון תשובת שאלתנו, שהיא מונחת לפנינו פרושה כשמלה. שאחרי שנפסקה ההלכה על פי כל הראשונים והאחרונים שהש"ץ אינו יכול להוציא בכל ימות השנה אלא מי שאינו בקי, אבל לא את הבקי. ולפי מה דפסקו רוב הראשונים וכל האחרונים, שהבקי אינו יכול להוציא את מי שאינו בקי, אלא אם זה שאינו בקי מבין בלה"ק ויודע לכוין מה שהש"ץ אומר, אבל אם אינו יודע ומבין לשון הקודש כלל, אין הבקי יכול להוציאו, אי אפשר לנו בשום פנים לצאת ידי חובת תפלה בלתי אם נתפלל תפלה בלחש. דכבר אמרנו בראשית דברינו שאינו בקי כזה שיהי' מבין לשון הקדש ולא יהי' בקי בנוסח וסדור התפלה, לא הי' שייך אלא בזמניהם, דרוב תפלתם היו על פה, ולא היה אפשר אפי' להמבין להיות בקי בנוסח התפלה והברכות בעל פה, והי' צריך שיוציאנו הבקי. אבל בדורנו זה שזכינו למלאכת הדפוס וסדורי התפלות מצוין ביד כל אדם, לא נמצא זולתי אחד מני אלפים שיהי' מבין בלשון הקודש, ולא יהי' בקי בסדור התפלה, אחרי אשר סדור התפלה לפניו דפוסה ועומדת. ובהיות כן, אין הש"ץ בא כלל להוציא את שאינן בקיאין, בתפלתו, דמה נפשך אם השומעין יודעין להתפלל בעצמן הרי הן בקיאין, ואין הש"ץ מוציא אותן: ואם אינן יודעין להתפלל בעצמן, ודאי שאינן מבינין ג"כ בלשון הקודש, וכיון שאין מבינין אין הש"ץ יכול להוציא אותן בתפלתו

ואם תאמר, אם כן, דהש"ץ לא יועיל כלל להוציא את אחרים, מפני מה בא הש"ץ לחזור תפלתו, באמת הוא, שעיקר ענין הש"ץ בזמן הזה אינו אלא משום ברכו וקדושה וקדיש וכדומה, גם בר"ה שיוכל להוציא אפי' את הבקי, וגם זה אינו צריך בזמן הזה, שאין מי שיכול לכוין ם הש"ץ מלה במלה כל התשע ברכות ואם חסר אחת מהם לא יצא י"ח, ולא נמצא עתה מי שיודע להתפלל בעצמו, שלא יתפלל בר"ה ויסמוך על הש"ץ שיוציאנו. וכן כתב בפירוש המ"א ז"ל בסי' נ"ג ס"ק ך' בנדון מינויי הש"ץ שיחיד יכול לעכב, וזה לשונו: ונראה לי דדוקא בזמניהם שהי' הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן בתפלתו, אז הי' יחיד יכול לעכב דאינו נעשה שלוחו בע"כ, משא"כ עתה שכולנו בקיאים, רק הש"ץ בא לפיוטים, אעפ"י שאמר קדיש וברכו אין כל כך קפידא, עכ"ל

וכיון שאין הש"ץ מוציא את שומעיו, בתפלתו, ודאי שהוא חיוב גמור על כל אחד ואחד מן הצבור להתפלל תפלה בלחש, כדי לצאת ידי חובת מצות תפלה. דאם לא יתפללו בלחש, רק החזן יתפלל בקול רם, והאחרים יכונו וישמעו, הרי מבואר דכל זה לא יתן ולא יוסיף להם, דאם יכולים להתפלל בעצמם, א"כ הרי הם