צרור החיים (לונשטם) לט

כרבן גמליאל, וכ"כ הב"ח ז"ל וזה לשונו. הלכה כר"ג לגמרי, כדאמר ר' אבא, ורב נחמן בר יצחק דאסיק מאן מודין ר"מ, אינו אלא לפרוקי דלא תקשי הנך תרתי מימרא דר' יוחנן. אבל לענין גוף ההלכה, במאי דקאמר ר' אבא משמי' הלכה כר"ג אף בשאר ברכות, ודאי הכי קיי"ל, דליכא מאן דפליג ולימא דלית הלכתא כותי' עכ"ל וכן פסק הרמב"ם והרוקח ובעל שמות בארץ

שמיא! שפיל לסיפא, הנה כתב ראשית דברי הב"ח שאמר בדעת בה"ג, ואמר שכן דעת המרדכי בפירושו של בה"ג) ואח"כ כתב הב"ח אבל הרי"ף חולק על זה וכן הרא"ש והטור ומייגע עצמו לתרץ דעתם שגם הם לא יחלקו אדינא דבה"ג ופסק ההלכה כמותם. והנה הסכל הזה. כתב הדברים הראשונים של הרב הב"ח, ולא העלה על לבו כי גם עיני זולתו לא כהו מראות דברי הב"ח האלו וירא' מה אחריתם

ומה יענה על דברי הב"ח בסימן קכ"ד שהעתקנו למעלה ש"כ שם בפירוש דפסקינן הלכתא כרבנן בשאר ימות השנה וכר"ג בברכות דר"ה ויו"הכ

גם מה שכתב וכן המרדכי פסק להדיא כרבן גמליאל. שקר הוא דובר, כי המרדכי לא ראה, ודברי הב"ח לא הבין. והנה העתקנו למעלה דברי המרדכי, וכל מי שיש לו עינים בראשו יראה, שאף לפי מה שהבין הב"ח ז"ל בדבריו, שהוא פי' דברי הבה"ג שסבר כר"ג אף בכל השנה, המרדכי לא הכריע אם הלכה כר"ג, שהביא דברי בה"ג ומביא ג"כ דברי הרי"ף וראב"י ולא הכריע

ומה שכתב וכן פסק הרמב"ם ז"ל

השועל סוגר עיניו, וידמה כי גם מנאציו לא יראוהו. לפני מי יכול לשקר ולכזב? לפני מי יתלה דעותיו המשובשות בשרידים אשר ד' קורא– א לפני המון עם אשר בחשך הסכלות ילכו, יראו איש עוטה מעיל, ויאמרו הנה מלאך ד' צבאות הוא, ומפיו לפידים יהלוכו, לא לפני אנשים יתייצב אשר עינים להם לראות יותר ממנו, ויכירו אזני החמור תחת עור הארי. למה לא ציין השקרן הזה, אי' איפוא המקום שפסק הרמב"ם כן? לא יחריך רמי' צידו, לא יצפונו שקריו וכזביו מעיני העדה אשר אבה להדיחם, ולתלות בוקי סריקי במאור עינינו הרמב"ם ז"ל. והנה אנחנו העתקנו למעלה דברי הרמב"ם בהלכות תפלה פ"ח הלכה ט', י', שפסק בהדיא שהלכה כרבן גמליאל בר"ה ויו"הכ של יובל דוקא ובשאר ימות השנה הלכה כחכמים דאין הש"ץ מוציא אלא את שאינו בקי אבל לא את הבקי. גם בפ' ט' הב' וג' כתב בפירוש שהש"ץ מתפלל בלחש והצבור מתפללין עמו בלחש. ואיך יוכל האיש הזה להעז פניו לומר שהרמב"ם פסק כר"ג בכל ימות השנה, שהוא שקר וכזב גלוי

? ואנחנו כבר העלינו ב"ה שאין שום חולק ומתנגד להאי פסקא דר' יוחנן ואליבא דרב נחמן דהלכה כר"ג בר"ה ויו"הכ אבל לא בשאר ימות השנה ואתה תחזה שראש הראשונים, הרי"ף סוף ר"ה והרמב"ם פרק ח' וט', והטור סי' קכ"ד וסי' תקצ"א, וכן הב"ח בשני הסימנים הנ"ל וב"י, בכסף משנה, ובב"י וש"ע במקומות הנ"ל. וכל האחרונים, וכן הבעל ההלכות, והמרדכי, כולם ס"ל דבשאר ימות השנה פסקינן כרבנן דאין הש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי אבל לא את הבקי, והטור בסי' תקצ"א מוסיף דאפילו בר"ה ויו"הכ דפסקינן כר"ג (להרמב"ם לא פסקינן כר"ג אלא ביו"הכ של יובל וכו' ודבריו נכונים) מ"מ יתפלל כל יחיד לעצמו, משום דאם יוציאו הש"ץ צריך לכוין על כל מלה ומלה וזה אי אפשר, וכ"כ השלטי גבורים סוף ראש השנה בשמעתתא הנ"ל

ומה שהביא בעל הנוגה, שכן כתב הרוקח ושמות בארץ, באמת אין הספרים האלה תחת ידי, אבל כבר הוחזק כפרן בכל דבריו, ומי יאמינהו שאלה הגדולים וצאו