צרור החיים (לונשטם) לו

דעיר אין ש"ץ מוציאן י"ח עד דאתי לבי כנישתא ושמעו מש"ץ מתחילה ועד סוף. עכ"ל, ומשמע מדכתב הרי"ף ולא מצי למיתי לבי כנישתא בר"ה ויו"הכ, דסבר דדוקא בר"ה ויו"הכ פטרינן להו לעם שבשדות ולא בכל ימות השנה, דלא פלוג ר' יוחנן בהלכתו דבכל ימות השנה פסק ממש כרבנן, ובר"ה ויו"הכ פסק ממש כרבן גמליאל. ואפשר לומר דסברתו כך היא, דלא נשמע מדר"ג אלא דעם שבשדות מדאניסי מעיילינן להו חד דרגא אדעיר, דבני העיר צריכין לשמוע והן אינן צריכין לשמוע: ולזה גם אנן לא נעיילינן להו אלא חד דרגא, והוא דבר"ה ויו"הכ יוצאין בני העיר בשמיעה, ועם שבשדות אפי' לא שמעי, אבל בשאר ומות השנה דפסקינן כרבנן דלא יצאו בני העיר אלא בתפלת עצמן, לא מעיילינן להו לעם שבשדות תרי דרגא, דנימא דבני העיר צריכין דוקא להתפלל בעצמן ועם שבשדות אפי' לשמוע אינן צריכין, הא לא אמרינן. וסברא זו נראה דסבירא להו להרא"ש ורבינו יונה, דלפום סברא זו אין הרי"ף חולק על בה"ג דאם שכח יעלה ויבא דיוצא בשמיעת הש"ץ, דכיון דאנוס הוא כמו עם שבשדות מעיילינן ליה חד דרגא, וכיון דאנן צריכין להתפלל כל אחד בעצמו, הוא, דאנוס הוא יוצא בשמיעת הש"ץ

אבל המרדכי נראה דלא ס"ל האי סברא, אלא משום דר' יוחנן מילתא דפסיקא נקט הלכה כר"ג בר"ה ויו"הכ וכרבנן בכל השנה, לא רצה הרי"ף לפסיק בברכות של שאר השנה דעם שבשדות יוצאין בשמיעה לבד, דאפשר ס"ל לר"י דמשים הנהו מעוטין דאניסי לא מחלקינן דינא, ודוקא בר"ה ויו"הכ דכולי אניסי, ס"ל בכל דבר כר"ג. ומעתה יבוררו ב"ה כל דברי המרדכי וזה לשונו, אבל דעיר לא אין ש"ץ מוציא י"ח עד שישמע מש"ץ וכו' ולא של ר"ה ויו"הכ לבד אלא אף שאר ימות השנה, וכן משמע בפ' תפלת השחר דבצבור יוצא על ידי ש"ץ דאמר רב אשי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים וכו' הא ביחיד והא בצבור, ר"ל לא רק בר"ה ויו"הכ הש"ץ מוציא, אלא אף בשאר ימות השנה מוציא מדינא, ולכן היכא דאניס יכול לצאת בברכת הש"ץ וכדאמרן, והביא ראיה מרב אשי דמיירי בטעה והוי אנוס, אבל בלא אניס ודאי אינו יוצא בשאר ימות השנה בברכת הש"ץ, דלא פסקינן בהא כר"ג, דאל"כ ל"ל לרב אשי לומר טעה, הא לר"ג הש"ץ מוציא את הרבים מכל מקום, ואין הצבור מתפללין אלא כדי שיסדיר ש"ץ את תפלתו, אבל מי שבא לבי"הכ והש"ץ עומד ומתפלל ודאי דיצא בזה לר"ג, אלא ש"מ דוקא בטעה מיירי דהוי אנוס והוי כעם שבשדות דפסקינן בהו כר"ג, ואמר עוד דכן פי' בה"ג דהיכא דטעה בר"ה וכוין לבו בתפלתו של ש"ץ וכו' אעפ"י שהוא בקי, אבל עם שבשדות ש"ץ מוציאן אעפ"י שלא שמעו, ואע"ג דבקיאין, כיון דאניסי במלאכה וכנ"ל, כך פירש רש"י (והוא מדסתם רש"י ולא פירש) אבל מדברי האלפסי משמע, דדוקא בברכות של ר"ה ויוה"כ, ר"ל דוקא בברכות של ר"ה ויו"הכ פסקינן כר"ג דעם שבשדות הש"ץ מוציאן, אבל בכל השנה אין הש"ץ מוציא את עם שבשדות אע"ג דאניסי, דלא פלוג ר' יוחנן בהלכתו וכנ"ל, ומשמע לי כן, מדפירש הרי"ף ואמר ולא מצי אתי לבי כנישתא בר"ה ויו"הכ וכו', וכיון דס"ל להרי"ף דבשאר השנה אין מועיל אניסי לעם שבשדות, לכן אמר המרדכי לדידי', ואם היחיד טעה מלהזכיר של ר"ח אין יוצא י"ח בשמיעת הש"ץ. כן הוא הדבר ברור ומתוקן מכל הצדדים, וברוך ד' אלהי אברהם אשר הנחני בדרך אמת, והוא החפץ בטוחות אמת, יאר עיני, ויכונן אשורי, לבל ימעדו מדרך הישר והאמת

והיוצא לנו מזה שאין שום חולק על סברא זו, דבר"ה ויו"הכ הלכה כר"ג, דהש"ץ מוציא אפי' את הבקי, ובשאר ימות השנה החיוב על כל יחיד להתפלל בעצמו ואין הש"ץ מוציא אלא את מי שאינו בקי, ועם שבשדות, לפי פשטות ההלכה כפי שכתב המרדכי בשם רש"י יוצאין לדידן