צרור החיים (לונשטם) לה

אניסי ומכל מקום לא באו לבי"הכ, קנסינן להו דהש"ץ אינו מוציאין. אבל אם אותן שבעיר שמעו וכיונו יצאו, וכדמפרש לה הרי"ף והר"ן ז"ל וגם רש"י ז"ל וכדפרשינן למעלה, דכיון דלר"ג אין הצבור מתפללין אלא משום תקנת הש"ץ כדי שיסדיר תפלתו, א"כ אם כבר סידר הש"ץ תפלתו ומתפלל והיחיד שמע וכיון, יצא

והשתא, ר' יוחנן סבר לה מדינא כרבן גמליאל, דהש"ץ יכול להוציא את הכל. אבל בהא לא סבירא לי' כר"ג דהוא סבר דהשמיעה מש"ץ הוא ממש כתפלת עצמו, ור"י לא סבר בהא כותי', אבל סבר דתפלת עצמו עדיפא, וכדכתבו כל הפוסקי', דאי אפשר לכוין היטב על כל מלה ומלה שיאמר הש"ץ. ולדידי' הא דהצבור מתפללין אינו רק משום תקנת הש"ץ כדאמר ר"ג, אלא משום תקנת עצמן שלא יכשלו בהעדר הכונה על מלה מן המלות ולא יצאו, לכן סבר ר' יוחנן בברכות של שאר השנה כרבנן, דהש"ץ אינו מוציא את הבקי, ואע"ג דמדינא יכול לצאת בברכת הש"ץ כר"ג, קנסינן לי', כיון דלא אניס ויכול להתפלל לעצמו כיון דהוא בקי. אבל בר"ה ויו"הכ כיון דאוושי ברכות, וכולי עלמא אניסי נינהו, לכן אוקמא אדינא והש"ץ מוציא אפי' הבקי

והשתא דשמעינן דטעמא דר' יוחנן דפטר להו בברכות של ר"ה ויו"הכ משום אניסי הוא: א"כ הנהו שבשדות, דכל שתא אניסי הוי, ואפי' הם בקיאים אינם יכולים להתפלל בעצמם משום דאניסי במלאכה, מודי ר' יוחנן דהש"ץ מוציאן, דכיון דאניסי נינהו ולא שייך למקנסינהו אוקמי אדינא כר"ג, דאפי' אותן שלא שמעו ואפי' הם בקיאים, הש"ץ מוציאם

ונמצא לפ"ז, דלא מייתי הגמ' האי דרב ארא משום ר"ש חסידא וסתר ליה ואוקמא כרבין אר"ש חסידא, להודיענו דעת רבן גמליאל, דלא קיי"ל כותי', גם הש"ס לא הזכיר כלל שיחלוק האי דר"ש חסידא על האי פסקא דר' יוחנן דאמר דלית הלכתא כר"ג אלא בברכות דר"ה ויו"הכ. דבאמת האי ר' שמעון חסידא לדידן אשמועינן מילתי', דודאי לרבנן דפליגי עלי' דרבן גמליאל אפי' בר"ה ויו"הכ, דסברי דמדינא צריך כל יחיד להתפלל ואין מועיל האונס משום דאוושי ברכות להוציאם ע"י הש"ץ, ודאי גם עם שבשדות אינם יוצאים, לא מיבעיא אם הם בקיאים דאינם יוצאים אלא בתפלת עצמם, ואין האונס שלהם יכול להוציאם מחיובם, אלא אף אם אינם בקיאי' אינם יוצאים, כיון דמדוחק עשו זאת, שהש"ץ מוציא את שאינו בקי, צריך על כל פנים לשמוע מה הוא אומר, והאי דאניסי, אינו מועיל להם אליבא דרבנן. אבל לפי מה דפסק ר' יוחנן בר"ה ויו"הכ הלכה כר"ג, והיינו משום דאניסי, וא"כ אותן שבשדות בכולי שתא ואפי' לא שמעו ואפי' הם בקיאים יצאו בברכת הש"ץ, דכיון דכולי שתא אניסי נינהו, כולי שתא לדידהו כר"ה ויו"הכ לבני העיר דמיא. ולכן מייתי הגמ' ההיא דר' שמעון חסידא, ללמדנו דגם ר' יוחנן כרבין ס"ל, דבני העיר דלא אניסי קנסינן להו דלא יצאו, ולא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי, ולכן פסק ר"י בכל השנה כרבנן, ובר"ה ויו"הכ או בעם שבשדות בכל השנה דאניסי פסק כרבן גמליאל דהש"ץ מוציא אותן

והן הן דברי בה"ג ז"ל דמי ששכח יעלה ויבא אינו צריך להתפלל בעצמו ויכול לשמוע מפי הש"ץ, דאפי' הוא בקי, הא אמר ר"ג דהש"ץ מוציא אפי' הבקי, ובמקום אונס פסקינן כותי. ואע"ג דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות, אבל דעיר צריכין לשמוע, וא"כ אנן דבהא לא פסקינן כותי', צריכים הבני עיר להתפלל בעצמן, האי כיון דכבר התפלל כאניסי דמיא, כדמפרש לה רבינו יונה וחשוב כעם שבשדות דפסקינן בהו כר"ג

והנה, הרי"ף ז"ל אחרי שפסק הלכה כר"ג בר"ה ויו"הכ וכרבנן בכל השנה, כתב וז"ל (וכבר העתקנוה לעיל) ועם שבשדות דאניסי ולא מני למיתי לבי כנישתא בר"ה ויו"הכ ש"ץ נמי מוציאן ידי חובתן, אבל