צרור החיים (לונשטם) לד

ועוד האיך אפשר כלל לומר דהלכה כר' אבא, הא ר' אבא לא מסברא דנפשי' אמר כן, אלא פירשה להאי מימרא דר' חנה ציפוראה דאמר משמיה דר' יוחנן הלכתא כרבן גמליאל. דלא לסתור האי דאמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן מודין חכמים לר"ג, ופירשה ר' אבא מודין חכמים לר"ג בברכות של ר"ה ויו"הכ והלכה כר"ג בשאר ימות השנה, וכיון דשמענא ההיא מימרא בתרא דר' חנה ציפוראה דאמר בפירוש משום ר' יוחנן הלכה כר"ג בברכות דר"ה ויו"הכ, אם כן אידחי האי תירוצא דר' אבא, וע"כ נאמר כרב נחמן דמאן מודין ר"מ והלכה מכלל דפליגי רבנן, דלא יסתור ר' יוחנן דידי' אדידי'

ולפענ"ד, יבואו הדברי' כפשטן, דהרי"ף ובה"ג לא פליגי אהדדי בהאי מילתא כלל, ותרווייהו מודי דהלכה כר"ג בברכות דר"ה ויו"הכ, ואין הלכה כמותו בברכות של כל השנה. אמנם בירורן של דברים אלו כך הם

דמתחלה צריכין אנו להבין מה דאמר אאם רב אחא אר"ש חסידא פוטר הי' ר"ג אפי' עם שבשדות, ורבין אמר לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות, אבל תרווייהו מיפשט פשיטא להו דפטר ר"ג עם שבשדות אפי' לא שמעו את הש"ץ כלל, מנא להו האי, דלמא עד כאן לא פליגי חכמים ור"ג, אלא דר"ג סבר דהש"ץ מוציא לכל מי ששמע וכיון אפי' הבקי' ורבנן סברי דכל יחיד ויחיד חייב, אבל מאן דלא שמע מהש"ץ כלל, מנ"ל דפוטר ר"ג בתפלת הש"ץ. וצריך לומר דלישנא דר"ג הכי דייק להו, דאמר סתם ש"ץ מוציא הרבים ידי חובתן, ולא חילק בין מי ששומע ומכוין למי שאינו שומע כלל, ש"מ דפוטר ר"ג את כל הרבים בכלל, ואפי' עם שבשדות שאינן שומעין כלל

והשתא רבנן ור"ג פליגי בסברותיהם מן הקצה אל הקצה ר"ג אמר סתם ש"ץ מוציא את ה הרבים ידי חובתן, בין בקיאין ובין אינן בקיאין, בין בר"ה ויו"הכ ובין בשאר השנה בין ששמעו מהש"ץ ובין שלא שמעו מהש"ץ. ורבנן סברו, אפי' שמעו וכיונו לבם ואפי' בר"ה ויו"הכ, לא יצאו בתפלת הש"ץ, אלא מי שאינו בקי הוא דיוצא כששמע וכיון לבו. ולכן שאלו רבנן לר"ג לדבריך שאתה אומר שהש"ץ מוציא אה הצבור מכל מקום, למה הצבור מתפללי כלל, ואמר להו שבאמת אין טעם שמחמת יצטרכו להתפלל אלא כדי שיסדר ש"ץ את תפלתו, ושאל הוא להן לדבריכם שאתם אומרים שאין הש"ץ מוציא את הצבור כלל. ומחויבים הם מדינא להתפלל כל אחד ואחד, מפני מה ש"ץ יורד לפני התיבה, א"ל כדי להוציא את שאינו בקי שישמע ויכוין

והנה ר' יוחנן קבע ההלכה כר"ג בר"ה ויוה"כ וכחכמים בברכות של כל השנה, פי' דבברכות של שאר השנה אין הש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי, כחכמים, ובר"ה ויו"הכ הש"ץ מוציא את הרבים אפי' מי שאינו שומע, דהא סתמא אמר הלכה כר"ג בר"ה ויו"הכ, ור"ג הא ס"ל דמוציא את הרבים אפי' מי שאינו שומע. וצריך להבין מאיזה סברא נקיט ר' יוחנן ההיא פסקא, אי סבר לה כר"ג דאין צריך לשמוע כלל, מה לי ר"ה דאוושי ברכות ומה לי ברכות של שאר השנה, ואי סבר כרבנן דמדינא אין הש"ץ מוציא את הבקי והחיוב הוא על כל אחד להתפלל בעצמו, האיך יכול להקל משום דאוושי ברכות. ואף אם הי' רוצה להקל בר"ה ויו"הכ כדי שלא להטריח את הצבור יותר מדאי, למה פסק סתם כר"ג, דאפי' אותן שלא שמעו יצאו בברכות של הש"ץ

אמנם באמת סברת ר' יוחנן נכונה מאד. דהנה רב אחא משום ר"ש חסידא אמר לקמן פוטר הי' ר"ג אפי' עם שבשדות, ופרכינן ולא מיבעיא הנך דקיימי הכא אדרבה הני אניסי וכו', אלא כי אתא רבין וכו' אמר משום ר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאניסי במלאכה אבל דעיר לא. נמצא שמדינא קאמר ר"ג שהש"ץ יכול להוציא את כל הרבים אעפ"י שלא שמעו ואפי' הנך דעיר, רק אותן דעיר, כיון דלא