צרור החיים (לונשטם) ל

והרא"ש ז"ל מביא ג"כ דברי בה"ג הנ"ל, וכתב עליו ואע"ג דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות וכו' אבל הנך דבעיר לא, היינו היכא שלא התפלל כלל, אבל אם התפלל ושכח ולא הזכיר מוציא אף את הבקי עכ"ל, ואח"כ הביא דברי הרי"ף כהווייתו ככתוב למעלה

ורבינו יונה בברכות דף כ"ט על הא דאמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים וכו' כתב ג"כ דברי בה"ג הנ"ל וכתב עליו אע"ג דאמרינן בר"ה לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות אבל דעיר לא האי כיון דהתפלל ושכח כאנוסי דמי ע"ש, וכן הוא ג"כ כונת הרא"ש הנ"ל, דכיון דהתפלל ושכח ולא הזכיר הוי אנוס והש"ץ מוציא אף את הבקי

והמרדכי סוף ר"ה כתב וז"ל, אבל דעיר לא, אין ש"ץ מוציאו ידי חובתו עד שישמע מש"ץ מתחילה ועד סוף, ולא של ר"ה ויו"הכ בלבד, אלא אף שאר ימות השנה. וכן משמע ב"פ תפלת השחר דבצבור יוצא ע"י ש"ץ, דאמר רב אשי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים כו' הא ביחיד והא בצבור וכך פירש בה"ג דהיכא דטעה ולא הזכיר של ר"ח יכוין לבו לתפלתו של ש"ץ מתחילה ועד סוף ויוצא אעפ"י שהוא בקי, אבל עם שבשדות ש"ץ מוציאן אע"פי שלא שמעו וכו' כך פירש רש"י, אבל מתוך האלפסי משמע וכן פי' ראב"י דדוקא בברכות של ר"ה ויו"הכ אבל בברכות של כל השנה לא קיי"ל כותי', אבל כל יחיד ויחיד חייב לקרות אם הוא בקי ואם היחיד שכח מלהזכיר ר"ח אינו יוצא י"ח בכך שיכוין לש"ץ אם הוא בקי וכו' עכ"ל

והרמב"ם פ"ח מהלכות תפלה הלכה ט' כתב, ש"ץ מוציא את הרבים י"ח, כיצד בשעה שהוא מתפלל הן שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה הרי הן כמתפללין, בד"א בשאינו יודע להתפלל, אבל היודע אינו יוצא י"ח אלא בתפלת עצמו, בד"א בשאר ימות השנה חוץ מר"ה, ויו"הכ של יובל (שמתפללין בם ט' ברכות) אבל בשני ימים אלו ש"ץ מוציא את היודע כשם שמוציא את שאינו יודע מפני שהן ברכות ארוכות והביא עליו הכ"מ האי גמרא דר"ה, וכתב עוד, ודע דאמרינן בגמ' לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות וכו' ויש לתמוה על רבינו למה השמיט חילוק זה. ונראה דסבר רבינו דהא דאמרינן לא פטר ר"ג וכו' לאו אתפלות דר"ה איתמר אלא אתפלות דכל השנה ומאחר דבתפלות שאר השנה לא קיי"ל כותי' אלא כחכמים דלא מיפלגי וכו', כדין עשה שלא חילק בכך עכ"ל

והטור א"ח בסי' קכ"ד כתב, ולאחר שסיימו הצבור תפלתן יחזור ש"ץ התפלה שאם יש מי שאינו יודע להתפלל, יכוין למה שהוא אומר ויוצר וכו'. וכתב עליו הב"י האי גמרא דר"י דבשאר ימות השנה פסקינן כחכמים דר"ג וכן כתבו כל האחרונים

גם הב"ח כתב על זה וז"ל, ולאחר שסיימו וכו' בסוף ר"ה פליגי תנאי אי ש"ץ מוציא את הבקי כמו שמוציא את שאינו בקי ואסיקנא דהלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויו"הכ דמוציא אף הבקי והלכה כחכמים בשאר ימות השנה דאינו מוציא אלא את שא שאינו בקי עכ"ל

ובסוף סי' הנ"ל כתוב הטור דברי בה"ג כמה שכתב אותו הרא"ש ז"ל ממש. וכתב עליו הב"י ז"ל, ותמיהני על התוס' והרא"ש שהביאו ראי' מהא דר"ג דהא לא אמר שמוציא את הבקי אלא ר"ג ופליגי רבנן עלי' ואיפסיק הלכתא כרבנן בשאר ימות השנה וכר"ג בר"ה ויו"הכ וכיון דבשאר ימות השנה קיימינן, היכי מייתי ראי' מדברי ר"ג דלית הלכתא כוותי' ואפשר דהכי קא אמר כיון דר"ג סבר ש"ץ פוטר את הבקי איכא למימר דלא פליגי רבנן עליה אלא בלא התפלל כלל, אבל אם התפלל וטעה מודי לר"ג דש"ץ פוטרו. ע"ו תורף לשונו

והב"ח כתב על זה כלשון הזה, גם זו מדברי התוס' ורצונם לומר אע"פ דזה שהתפלל ושכח בקי הוא, ואפי' ר"ג לא