צרור החיים (לונשטם) כט

הכהנים אינן בכלל ברכה (ואע"ג דעם שבשדות בכלל ברכה, הני דמצי למיתי קמי כהנים ויפנו כהנים אליהם ויברכום והם לא באו, אינם בכלל ברכה, רש"י) אלא כי אתא רבין וכו' אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות מ"ט משום דאנוסי במלאכה אבל דעיר לא, פירש"י אבל דעיר לא, משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפלתן עכ"ל. ע"כ הגמרא

והביא הרי"ף ז"ל כל הלכה זו וכתב אח"כ וז"ל ושמעינן מינה דהלכה כר"ג בברכות דר"ה וי"הכ אבל בברכות של שאר ימות השנה לא, אלא כשם שש"ץ חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב, וכן הלכתא, ועם שבשדות דאניסי ולא מצי למיתי לבי כנישתא בר"ה ויה"כ ש"ץ נמי מוציאן ידי חובתן, אבל דעיר אין ש"ץ מוציאן ידי חובתן, עד דאתי לבי כנישתא ושמעו משילוחא דציבורא מתחילה ועד סוף עכ"ל

וכתב עליו הר"ן ז"ל ח"ל, ועם שבשדות וכו' והכי פירושא לא פטר רבן גמליאל אותן שלא שמעו סדר הברכות משליח צבור אלא אותן שבשדות דאניסי, אבל דעיר דלא אניסי ואפ"ה לא אתי לבי כנישתא אין שליח צבור מוציאן, אבל כל אותן שבב"הכנ ואפילו של עיר כיון שהם שומעין מפי הש"ץ, אותן פער ר"ג, וכדאמרי לי' לדבריך למה צבור מתפללין דאלמא לדברי ר"ג אין הצבור צריכין להתפלל, אלא כדי שיסדיר ש"ץ את תפלתו, עכ"ל

והתוס' כתבו שם בד"ה כך מוציא את הבקי וז"ל מכאן פסק בה"ג דיחיד שטעה ולא הזכיר של ר"ח יכוין לבו לתפלתו של ש"ץ וכו' ויוצא אעפ"י שהוא בקי, ואין ראי' מכאן דהא מסקינן דר"ג אינו מוציא אלא עם שבשדות דאניסי במלאכ' ואינן יכולין להסדיר תפלתן אבל דעיר לא ומיהו בקונטרס משמע לקמן שרוצה לפרש בשלא כיון לבו לבית הכנסת ולא שמעו תפלה, וכן משמע דומיא דברכות כהנים, לפירש זה מצינו למימר דבצבור היכא דשמעו יוצאין, וכן משמע בפ' תפלת השחר דאמר רב אסי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים וכו' עכ"ל התוס' ועי"יש. מה דמשמע להי הכי מפירש"י, נלענ"ד דהוא מדכתב רש"י בד"ה אינן בכלל ברכה ח"ל ואע"ג דעם שבשדות הם בכלל ברכה, הני דמצי למיתי קמי כהנים וכו' והם לא באו אינם בכלל ברכה עכ"ל. ואי הוי ס"ל לרש"י דשבעיר צריכין דוקא לסדר תפלתן בעצמן, ה"ל לפרש כמו שבכהנים כיון דלא אתי קמי כהנים אינן בכלל ברכה, ה"ה הכא כיון דמצי להסדיר תפלתן בעצמן, ולא סדרו אין הש"ץ מוציאן, אלא ע"כ ס"ל לרש"י דגם שבעיר אינן צריכין אלא לבוא לבי"הכ לשמוע את הש"ץ שיוציאן, והוי ממש דומיא דכהנים, ומ"ש רש"י ז"ל וז"ל, אבל דעיר לא משום דלא אנוסי ויכולין להסדיר תפלתן עכ"ל, לאו למימרא דאותן שבעיר אינן יוצאין אלא כשיסדרו תפלתן בעצמן, דא"כ מאי קאמרי ליה רבנן למה צבור מתפללין וכמ"ש הר"ן, אלא ה"ק רש"י, הנך דבשדות אניסי לצאת ע"י הש"ץ, דלשמוע אותו אינן יכולין כיון דהם בשדה ולהתפלל בעצמן ג"כ אינן יכולין דאניסי במלאכה, אבל אותן שבעיר לא אניסי ויכולין לבוא לבי"הכ לשמוע את הש"ץ, ואף אי אניסי ולא יכלו לבוא לבי"הכ, כיון דלא אניסי במלאכה יוכלו להסדיר תפלתן בביתן. וזה ברור ובחנם דחקי המפרשים בזה. והתוס' נראה לי דלא קשה להו קושית הר"ן מה אמרי ליה לדבריך למה צבור מתפללין, הא ר"ג לא פטר אלא אותן שבשדות דס"ל להתוס' דהא דאמרינן דאותן שבעיר צריכין להתפלל היינו כדי שיסדיר ש"ץ את תפלתו, וכיון שהוא לא חש לתקנה זו אע"ג דהיה יכול להתפלל קנסינן ליה דאין הש"ץ מוציאו, אבל עד דלא אמר להו ר"ג טעמא דהצבור מתפללין כדי שיסדיר ש"ץ וכו' שפיר היה קשה להו למה צבור מתפללין, כיון דמדינא הש"ץ יכול להוציאן ולמה טרחינן להו לצבורא להתפלל, כן נ"ל, ויצאתי פה מעט מגבול כונתי, כדי לפרש דברי התו' שנבוכו בם הרבה. ולפענ"ד אין בם נפתל.