צרור החיים (לונשטם) כז

כי קא משני ליה מדי דהוי אנשים וע"ה, הכי קמשני ליה כמו דחזינן דנשים וע"ה אף דלא ידעי מוציאין אותן, א"כ חזינן דהבקי מוציא אף את מי שאינו בקי, הכי נמי הלועז ששמע אשורית אף דלא ידע מאי קאמרי, הבקי מוציא אותו. והשתא מאי קא מתקיף לה רבינא, אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן: הא אפי' לא ידעינן נמי נפקינן, מדי דהוי אנשים וע"ה. ואין לומר דקושייתו קאי אתרצן, למה תירץ מדי דהוי אנשים וע"ה, הי' לו לתרץ סתמא דאנן נמי לא ידעינן: דא"כ, האי דקאמר אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא, ע"כ הכי תפרש: אלא ע"כ התרצן סבר, מצות קריאה ופרסומי ניסא, והא ליתא דהתרצן ודאי לא סבר לה להאי סברא, דאם כן הוי ליה לתרוצי הכי. ועוד דאם על התרצן קאי הוי לי' למימר, ותסברא

אבל לפי מה שאמרנו דכ"ע ס"ל דהמוציא את חבירו צריך שיהי' בקי ומבין, ניחא. דהש"ס הקשה אלועז ששמע אשורית דיצא, והא לא ידע מאי קאמרי, והאיך יצא בקריאת הבקי, ומשני ליה מדי דהוי אנשי' וע"ה, דגם הם לא ידעי והבקי מוציאן, ולועז ששמע אשורית נמי הכי הוא. ומתקיף לה רבינא, תירצת, אלועז ששמע אשורית שיצא אעפ"י שאינו מבין, אבל הא קשיא, אטו אנן מי ידעינן האחשתרנים בני הרמכים מה ניהו, פי', אנן גופא דמוציאין אותו מי ידעינן אחשתרנים וכו' מאי ניהי, וכיון דאנן לא ידעינן האיך נוכל להוציא אחרים, הא סופר מברך תנן, שהמוציא ודאי צריך להבין מה שהוא אומר, וקשיא אלועז ששמע אשורית, וגם אנשים וע"ה. אלא ע"כ צריך לומר שאני מגילה דמצות קריאה ופרסומי ניסא, ולכן דינו חלוק משאר ברכות, דאפי' המוציא אינו צריך להבין, ה"נ, לא צריכנא לתרץ מדי דהוי אנשים וע"ה, אלא תריץ סתמא, מצות, קריאה ופרסומי ניסא

וראה והבין איך מיושבים בדברים האלה דברי רש"י ז"ל ומדוקדקים דברי התוס' והרא"ש ז"ל, שבלא זה יש לתמוה מאד על מאור עינינו רש"י ז"ל שהביא ראי' מאותה סוגיא דמגילה וסגר עיניו מראות דברי הגמ' באותו שורה ובאותו ענין עצמו דפרסומי ניסא שאני. גם התו' והרא"ש ז"ל כתבו על האי ראי' ויש לדחות דפרסומי ניסא שאני, האי לישנא ויש לדחות, הוא זר מאד, דהכי הוי להו למימר, ותימה גדולה על רש"י שהעלים עיניו ממה שתירץ הגמ' שם באותו מקום

אבל לפי דברינו יבואו כל הדברים האלה מכוונים ב"ה. דראיית רש"י טובה מאד: דהאי סברא דפרסומי ניסא שאני, לא ידעינן לה, אלא מחמת אתקפתא דרבינא, אטו אנן דמוציאין לאחרים מי ידעינן, אבל אי לאו האי קושיא, הא לא הוי נחתינן כלל להאי סברא דפרסומי ניסא והוי אמרינן דמגילה דמי לשאר ברכות ומ"מ הוי ניחא ליה האי תירוצא מדי דהוי אנשים וע"ה, ש"מ דפשיטא לי' דנשים וע"ה מוציאין אותן אף שאינן מבינות כלל, דאל"ה מאי קמדמי נשים וע"ה שמבינים ללועז שאינו מבין כלל. ואף שמשום אתקפתא דרבינא, אנו צריכין לבוא שם להאי סברא דמגילה שאני משאר ברכות, דפרסומי ניסא שאני ואפי' המוציא א"צ להיות מבין בלה"ק, האי סברא קמא לא אידחי, דהיכא שהמוציא מבין בלה"ק, הוא מוציא אף את מי שאינו מבין בלה"ק. נמצא דראיית רש"י נכונה מאד

ולכן לא מצי התו' והרא"ש לתמוה על ראי' זו הנכונה. אלא כיון שלפי סברתם לא יצא מי שאינו מבין בלה"ק במה שמוציאו הבקי, ורצו להשמר מראית רש"י ז"ל שהיא נגד סברתם: לכן כתבו ויש לדחות דפרסומי ניסא שאני כדאמר התם רבינא, ר"ל דבאמת מתחלה עד שלא היינו יודעים האי סברא דפרסומי ניסא, היינו מוכרחים לומר מדי דהוי אנשים וע"ה וכסברת רש"י: אבל השתא דחידש רבינא מחמת אתקפתא דידי' האי סברא דפרסומי ניסא ולא צריכין לתירוצא דלעיל, שבקינן