צרור החיים (לונשטם) כו

ורוב המברכים מברכים בעל פה, וכיון שהנשים אינן בקיאות לברך בעל פה, יש לחוש שלא יברכו כלל, לכן הנהיגו לסמוך בזה על דעת רשי' שאף הנשים מוציאות אותן האנשים

אבל רשי' ז"ל ודאי ס"ל דבכל התפלות הבקי מוציא את שאינו בקי אף שאינו מבין בלשון הקדש, דהכי חזינן להרב ב"י ז"ל שכתב בסימן קכ"ד אשר הבאנו לעיל בזה הלשון מ אבל אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר אינו יוצא בשמיעה וכמו שפירשו המפרשים גבי סופר מברך ובור יוצא וכמו שנתבאר בסימן קצ"ג עכ"ל. הנה תלה דין זה דתפלה בההיא פלוגתא דסופר מברך וכו', ש"מ דס"ל דלרש"י דסבר שם דאנשים מוציאות את הנשים אף שאינן מבינות, סבירא ליה ג"כ בתפלה שהבקי מוציא את שאינו בקי אף אם אינו מבין בלשון הקדש. גם הב"ח ז"ל שכתב שהאנשים מוציאים את הנשים י"ח בקדוש, משום דסומכות על דעת רש"י, אף שרש"י וסייעתו לא כתבו האי דינא אלא בברכות המזון, ש"מ דס"ל דלרש"י אין חילוק בין ברכות המזון לשאר ברכות, וא"כ ה"ה לתפלה

ומה שכתבו רש"י וסייעתו ההיא דינא גבי ברכת המזון ולא בשאר ברכות: היינו, משום דראייתם מהאי דסופר מברך ובור יוצא, וההיא בברכת המזון קא משתעי, ואברייתא נמי לא קשי' למה לא קתני האי דינא דסופר מברך גבי שאר ברכות, דבברכת המזון חידושא אתי לאשמועינן, דאפי' הם שנים שאינן רשאין לחלק, מ"מ אם האחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. אבל הא ודאי דלדידהו אין חילוק בין ברכות המזון לשאר ברכות ותפלות, דכמו שבבהמ"ז מוציא הבקי את שאינו בקי אף שאינו מבין, ה"ה בשאר ברכות ובתפלה

וק"ו הדברים, ומה ברכות המזון שהוא דאורייתא ואפילו נשים חייבות בו מדאוריי' דספיקא דאורייתא הוא ולחומרא, הבקי יכול להוציא אף למי שאינו מבין (דרש"י וסייעתו לא דברו בנשים אלא בהוה, אבל באמת אף אנשים שאינם מבינים הבקי מוציאין, דכן פירשו האי דסופר מברך ובור יוצא), תפלה, דלדעת הרמב"ם ריש פ"א מהל' תפלה נשים פטורות מכל התפלות הקצובות לנו מאנשי כנה"ג לפי שהוא מ"ע שהזמן גרמא, ואינן חייבין אלא להתפלל תפלה אחת ביום, באיזה נוסחה ובאיזה לשון שיהי', וכמ"ש המ"א ז"ל סי' ק"ו ס"ק ב', ולדעת רש"י ז"ל בברכות דף כ' ע"ב והרא"ש ורבינו יונה ז"ל (מלשון הרי"ף שם אין הכרע כלל דנוכל לומר דס"ל כהרמב"ם) וסייעתייהו, באמת נשים חייבות בתפלה, אבל הם סברו דכל עיקר התפלה אינה אלא מדרבנן, לא כל שכן שיהי' הבקי מוציא בתפלה אף מי שאינו מבין בלל בלשון הקדש

איברא. צריך אתה לדעת דאף רש"י וסייעתי', לא אמרו אלא באותו שמוציאין אותו, הוא דאין צריך שיהי' מבין בלשון הקדש: אבל הסופר שהוא מוציא אחרים, ליכא מאן דפליג דצריך שיהי' בקי ומבין בלשון הקדש. דמהיכי תיתי לן למשווי פלוגתא רחוקה בין הגדולים: וע"כ לא הביאו רש"י וסייעתו ז"ל ראי', אלא על מי שמוציאין אותו, דהכי משמע לישנא דבור יוצא, והכי קתני הלועז ששמע אשורית יצא, אבל במי שמוציא את אחרים לית להו ראי' דאין צריך שיהי' מבין, ובהיפך לישנא דם דסופר מברך משמע דצריך להיות חכם ומבין, דכן כתב הרמב"ם שלפיכך היו נקראים הראשונים סופרים

ומלבד מה שהוא מן הסברא, נלענ"ד להביא ראי' גדולה מסוגית הגמ' שלפנינו

איתא במגילה דף י"ח ע"א: והלועז ששמע אשורית יצא וקפריך הגמ' והא לא ידע ומשני מדי דהוי אנשים וע"ה, מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן, אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא ה"נ מצות קריאה ופרסומי ניסא ע"כ סוגית הגמ'

וכל המעיין בסוגיא זו, יראה שהם דברים קשים להולמם. דמעיקרא