צרור החיים (לונשטם) כד

וכתבו התו' בד"ה שאני התם וכו' וז"ל ונשים צ"ע אם יוצאות בברכת הזמון של אנשים, מאחר שאינן מבינות, ויש מביאין ראיה שיוצאות, מדקאמר לקמן סופר מברך ובור יוצא, מכאן משמע שאף הנשים יוצאות בברכת הזמון שלנו, מיהו יש לדחות אותה ראי', דשאני בור שמבין בלה"ק ויודע קצת מאי קאמר, אבל אינו יודע לברך, אבל נשים שאינן מבינות כלל מצי למימר דלא נפקי והא דאמר במגילה לועז ששמע אשורית יצא, פרסומי ניסא בעלמא שאני כדאמרינן התם, האחשתרנים בני הרמכי' מי ידעינן מה ניהו, עכ"ל התו'

והרא"ש ז"ל כתב האי ראי' דמייתי התו' ממגילה בשם רש"י ז"ל. וז"ל בשמעתתא שם, תנ"ה שנים שאכלו מצוה לחלק בד"א ששניה' סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. מכאן רוצים להביא ראיה דאשה יוצאת בברכת המזון בשמיעה אע"פ שאינה מבינה לשון הקדש ואינה צריכה לברך בלשון שהיא מכירה. ואין ראיה מכאן דדלמא מיירי הכא שהבור מבין בלשון הקדש אבל אינו יודע לברך, ורש"י הביא ראי' מדתני במגילה הלועז ששמע אשורית יצא אעפ"י שאינו מבין הלשון ויש לדחות דפרסומי ניסא שאני כדאמר התם רבינא האחשתרנים בני הרמכי' מי ידעינן מה ניהו אלא פרסומי ניסא שאני

ורבינו הטור ז"ל בא"ח ריש סימן קצ"ג דרך בעקבות אביו הרא"ש ז"ל, שכתב שם וז"ל וכל זמן שאינן ג' מצוה לחלק דתניא שנים שאכלו מצוה לחלק וכו' בד"א שהיו שניהם יודעים לברך ברכת המזון, אבל אם האחד יודע והשני אינו יודע יברך היודע והשני יוצא, וכגון שמבין לשון הקדש, אלא שאינו יודע לברך וצריך לכוין מלה במלה לכל מה שיאמר אבל אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה, ולכן אין הנשים יוצאות בשמיעה אם אינן מבינות עכ"ל. והביא הב"י על זה דברי הרא"ש הנ"ל וסיים וכן כתבו התוספות והר"ר יונה והמרדכי

וכתב עליו בד"מ וזה לשונו וכן בסמ"ג דחה דברי רש"י וכתב ולכן טוב שהנשי' יברכו לעצמן, ומיהו המנהג בזמן הזה כדברי רש"י ולא ראיתי מעולם מי שמיחה בדבר עכ"ל. ולעיל בסימן קכ"ד כתב הטור ולאחר שסיימו הצבור תפלתן יחזיר ש"ץ התפלה שאם יש מי שאינו יודע להתפלל, יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו עכ"ל. וכתב עליו הב"י ומשמע מדברי רבינו דשאינו בקי היינו מי שאינו יודע להתפלל, ומ"מ מבין הוא מה שהש"ץ אומר, אבל אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר אינו יוצא בשמיעה וכמו שפירשו המפרשים גבי סופר מברך ובור יוצא, וכמו שיתבאר סי' קצ"ג, וזהו שכתב שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו, דלישנא דיכוין לא שייך אלא במכוין למה שש"ץ אומר וכו' עכ"ל הב"י

ובש"ע בסי' הנ"ל כתב ממש כלשון הטור, וז"ל לאחר שסיימו הצבור תפלתן יחזיר ש"ץ התפלה, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו עכ"ל וכתב עליו הטורי זהב, יכוין למה שהוא אומר, פי' דאע"ג דאינו בקי להתפלל מ"מ מבין הוא מה שהש"ץ אומר, דאל"כ לא שייך לומר, יכוין וכ"כ המגן אברהם ס"ק ב', יכוין וצריך שיבין בלה"ק כמ"ש סימן קצ"ג ע"ש

ובסי' קצ"ג ס"א כתב בש"ע, שנים שאכלו וכו' מצוה לחלק וכו' בד"א כשהיו שניהם יודעים לברך ברכת המזון, אבל אם האחד יודע והשני אינו יודע מברך היודע ויוצא השני אם מבין בלשון הקדש אלא שאינו יודע לברך

וכתב הט"ז ס"ק ב' אם מבין וכו' סיים בטור ולכך אין הנשים יוצאות בשמיעה אם אינן מבינות, וב"י מביא בשם רש"י דנשים יוצאות אף כשאינן מבינות, ואע"ג דלא קיי"ל כן, מ"מ בנשים שלנו שאינן מבינות בלה"ק, ורובן אינן מברכות לעצמן מ"מ יש לסמוך על דברי רש"י, ואפי' לכתחילה