צרור החיים (לונשטם) כג

עונה לחש בו יבואר החיוב על כל איש מישראל להתפלל תפלה בלחש. התיצבו פה כל אוהבי אמונה, אליכם אישים קורא, איש שונא כחש, עם קטן ערכו את פניו שאו נא ממי השני? הלא מקטן הרחש, והמשי מרמש חלוש קטן התמונה, כן אמת יהגה איש עונה לחש. עונה לחש

שאלה. הא דאנחנו נוהגים להתפלל בלחש תפלת י"ח, ואחר יחזור ש"ץ התפלה בקול רם, אם הוא רק מנהג, או דינא הכי שצריך על כל פנים להתפלל תפלה בלחש. והנה רבני איטליא שתקו מדין זה, ולא רצו לומר בו היתר שלא להתפלל בלחש. אך בעל הקנאה ובעל הנוגה הרימו ראש לזכות את המתחדשים, אשר תכבד עליהם המשא לומר תפלה בלחש, ויד שניהם שוין להשען על מה שמצאו בתשובת הרדב"ז סי' ה' שהרמב"ם ז"ל התקין זאת במצרים שלא יתפללו בלחש ושאחריו כן נהגו כמה קהלות ספרדיות. ובעל הנוגה מוסיף להניף ידו להראות שעל פי הגמרא ורוב הפוסקי' הלכה כר"ג בכל ימות השנה שהש"ץ מוציא אף את הבקי (ונביא לשונו בתוך התשובה כאשר נבאר הדבר בארוכה ב"ה) וא"כ איי צריך לתפלה בלחש כלל, היש לסמוך ע דבריהם או לא

? תשובה. מי ראה אלו יוצאין ולא ידע כי יפלו במהמורות בל יקומו, אחרי אשר סוגרו עיניהם מראות בזוהר חכמת התלמוד, באין עינים יגששו, וילקטו את אשר מצאו, ואין איל למו לבחון ולצרף הדבר במעבה שכלם, למען דעת הטוב הוא אם רע. ואנחנו יגענו ומצאנו בעזר החונן לאדם דעת, מקור ושורש הדברים האלה. וראינו כי הני מילי תלו באשלי רברבי. וכפי ההלכה המסורה בידינו על פי מסקנת רוב הראשוני' וכל האחרונים חי חיוב גמור להתפלל בלחש, ואם לאו לא יצא ידי תפלה. אמנם הרמב"ם ז"ל כפי דעתו יפה התקין, והסומכי' עליו גם הם יש להם על על מה שיסמוכו

איתא בברכות דף מ"ה ע"ב, אמר אביי נקטינן שנים שאכלו כאחד מצוה לחלק, תניא נמי הכי שנים שאכלו כאחד מצוה לחלק בד"א כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא